ביום שישי, ה-18 במאי 2018, נהרג בתאונת עבודה באתר בנייה דוד יגודייב. לפי ארגון קו לעובד, יגודייב הינו ההרוג השישי בשלוש השנים האחרונות הקשור לאתר של חברת אלקטרה בנייה. בעקבות התאונה פנה עיתונאי הארץ ניר גונטז' אל מנכ"ל אלקטרה, ויו"ר אלקטרה בנייה ואל דוברת החברה כדי לקבל התייחסות לכך שהחברה היא אחת מהקטלניות במספר ההרוגים בתאונות בנייה. הוא לא קיבל תשובה כלל. המנכ"ל פשוט ניתק לו את הטלפון בפרצוף, בטענה שהוא צריך לדבר עם דוברת החברה, ודוברת החברה – ענתה לשאלותיו באופן מחופף ומזלזל, ולא השיבה לפנייה כתובה מצדו לאחר השיחה.

והשבוע; עוד ועוד אנשים מתים באתרי בנייה של אלקטרה-בנייה.
אז איך הם מגיבים כשעיתונאי מנסה לקבל מידע?
היור מנפנף בהתנשאות (כנסו יש הקלטה) אל הדוברת.
והדוברת? היא טענה שאינה יכולה לדבר בשם החברה, זילזלה בנתונים הקשים, ביקשה פניה בכתב ואז… נעלמהhttps://t.co/MRlAbI6h90

— ™גונטז׳ (@gontarzn) June 13, 2018

תמלול השיחות במדור של גונטז' מציג תמונה מקוממת בלשון המעטה: הזלזול בפנייה מצד עיתונאי לקבל התייחסות לנושא רציני ורלוונטי, ההתעלמות לאחר הגשת פנייה בכתבה בנושא שהוא רלוונטי לעשייה העסקית של התאגיד אליו פנה, והתשובות המכעיסות שניתנו ביחס לסוגיות מוסריות וחיי אדם, כל אלה לא נשמעו כמו התמודדות המתקרבת אפילו לקצה קצה של תגובה מתקבלת על הדעת ביחס לסוגיות של אתיקה עסקית הרלוונטיות לליבת העשייה של תאגיד ציבורי גדול.

הכתבה של גונטז' על התגובה המופרכת שהיא מציגה, כל כך לא מתקבלת על הדעת שהחלטתי לבדוק מה עושה החברה בנושא. הבדיקה שלי, שהסתמכה על דוחות החברה ועל דיווחה לבורסה, העלתה סתירות גדולות בין המציאות שבה מחד אלקטרה בנייה נמצאת במקום גבוה בדירוג חברות קבלן שקיבלו דוחות על עבירות בטיחות (מקום 4), ובמידת הקטלניות של העבודה בשטחה (כאמור 6 פועלים בתוך 3 שנים), ובין האופן שבו היא מדווחת על עשייתה בדוחות למשקיעים.

 הגיע הזמן לחייב חברות לדווח לבורסה על תאונות עבודה קטלניות

תחילה פניתי להסתכל בדיווח של אלקטרה לבורסה –  וגיליתי שלא רק אלקטרה בנייה, אלא כל חברות הבנייה לא נוהגות לדווח למשקיעים בהן, דרך מערכת ההודעות לבורסה, על מקרים של תאונות עבודה קטלניות.

זו נקודה שחייבת להשתנות – הציבור היום מתעניין באחריות החברתית של העסקים הנסחרים בבורסה, ויותר ויותר אנשים לא רוצים להשקיע את כספם בעסקים שפעילותן לא עולה בקנה אחד עם סטנדרטים מוסריים בסיסיים, וכמובן שלא בעסקים שהחתירה שלהם לרווח כספי עולה בחיי אדם.  במקרים של תאונות עבודה קטלניות נכנסות לקטגוריה זו – יאפשרו להכניס לשיח הציבורי את האחריות לחיי העובדים, והבטיחות, כחלק מאסטרטגיות השקעות חברתית. המכון לאחריות חברתית במרכז האקדמי למשפט ועסקים, שלח לאחרונה, ביחד עם הקבוצה למאבק בתאונות בניין, מכתב ליו"ר הבורסה ובו קריאה לחייב חברות לדווח לציבור על תאונות עבודה.

ההבדל בין אחריות חברתית תאגידית אמיתית למזוייפת

לאחר העיון במערכת הדיווח של הבורסה, פניתי להסתכל במקום שבו מצופה מכל משקיע עם מודעות חברתית לקרוא – הדו"ח השנתי של חברת אלקטרה. סעיף האחריות החברתית בדו"ח היה מאכזב. לא הופיעה בו שום התייחסות לאחריות חברתית שרלוונטית לתחום העיסוק של החברה – מוצריה, השירותים שהיא נותנת, והאזורים בהן היא פועלת. בכמה פסקאות כלליות מאוד, קלישאתיות (במידה הרגילה), הוצגה תרומה של 534 אלף ש"ח, סכום זניח ביחס למיליארדים שהחברה מגלגלת מדי שנה וביחס לדיבידנדים שהיא מפרישה למשקיעה. הסכום הזה התפזר על פני כ-10 עמותות שונות, העוסקות בקידום בעלי מוגבליות בעזרת ספורט, מטרה ראויה אך כאמור לא כל כך קשורה לתחום העסקי של התאגיד.

ניהול נכון של אחריות חברתית עסקית היה כורך נושאים הקשורים לעולם הבנייה, רווחת אוכלוסיות הקשורות לשרשרת הייצור של חומרי בנייה לדוגמה, דאגה לפועלים במחצבות, דאגה לאיכות הסביבה ולשיקום מחצבות, השקעה בפיתוח אמצעי בטיחות באתרי בנייה, מעבר לנדרש בחוק, כל אלו הן רק דוגמאות קטנות שיכולות היו להניע את ההתנהלות העסקית לכיוון יותר רלוונטי לעסק, ולכן לדעתי גם יותר מוסרי. צעדים אלו היו מתחילים להעביר את אלקטרה בנייה ממקום של אחריות חברתית כמשהו חיצוני, שחייבים לשים בדו"ח למשקיעים, אל כיוון של עסק המתנהל באמת תוך חשיבה על האחריות החברתית שלו.

הפער הבלתי נתפס בין דיווח על אחריות חברתית ומוסר עסקי לבין המציאות בשטח

סוגיית הדאגה לבטיחות בחברת אלקטרה בנייה לא הוזכרה כאמור, למרות שהיה ניתן לצפות שכך יהיה בדו"ח ראוי, בחלק של האחריות החברתית של התאגיד, אבל באופן מעט מפתיע היא הופיעה במספר נקודות בדיווח למשקיעים. כותבי הדו"ח טוענים כי החברה רואה בבטיחות סוגיה חשובה, ובהתאם מתגאים כי אלקטרה בנייה עומדת בתקן בטיחות וולנטרי (שאינו מחוייב לפי חוק), ושמתקיימות הדרכות בטיחות לעובדים (כנראה שגם כאן הכוונה להדרכות נוספות, מעבר לאלו המחוייבות בחוק). נקודה מעניינת נוספת, היא העובדה שבניתוח סיכונים עסקיים מזהים כותבי הדו"ח את סוגיית הבטיחות באתרי הבנייה ובמבנים שהקימה, כנקודה קריטית לרווחיות החברה.

היה מצופה אם כך, שהחברה תנקוט צעדים יותר משמעותיים ולא כדי לא לסכן את המשקיעים במנייה. כמו כן היה מצופה שאם כבר פונים מאמצעי התקשורת אל החברה בנושא שהוא אחד ממרכיבי הסיכון הגדולים לרווחיות שלה – תינתן תשובה מקצועית. מה שלא קרה כאמור.