הקשר החברתי

עסקים וחברה, יזמות ופילנתרופיה

הקשר החברתי header image 5

ד' זה 'דרור' נגד 'דה-מרקר' (על הכוחות המנוגדים בתוך מחאת האוהלים)

14 בספטמבר, 2011 מאת Asaf
ניתן להגיב

"…  בערב ה-14 ליולי (J14 הוא כבר לא רק תאריך נפילת הבסטיליה הצרפתית), הפייסבוק שלי התחיל לטפטף הודעות של חברים בסגנון:'בכיכר הבימה עכשיו – פסטיבל' ; 'אני אומרת לכם שזאת התחלה של משהו גדול מאד'; 'מדהים מה שקורה כאן – בואו גם' . היה לי קשה להאמין לזה, חשבתי שהם נופלים למלכודת הידועה של כל מי שאי-פעם השתתף בהפגנה למען משהו שבאמת חשוב לו. פתאום, עם כל המפגינים ברחוב – נדמה לך שזה סוחף את כל המדינה. אבל כמה אפשר, והאם בכלל הוגן לצפות שכל המדינה תצטרף אליך כדי למחות על תנאי השכירות המגעילים בתל-אביב?  כתבתי לחברים בפייסבוק משהו בסגנון:' אולי נעזוב את הבימה כדי להקים את תל-אביב שלנו בחולון?'. תוך יומיים כבר הבנתי שטעיתי, וזו מחאה רחבה הרבה יותר, התעוררות חברתית של מצוקות הרבה יותר משמעותיות משכירות בתל-אביב. מה הלאה?…"

עכשיו, כשמחאת האוהלים עוברת מטאמורפוזה, מחפשת צורה חדשה (לדוגמה מאוהלים לשולחנות עגולים), אני רוצה להסב תשומת לב לשני כוחות מרכזיים שהניעו את המחאה והביאו אותה לשיא היסטורי בהפגנה הגדולה במדינה. עד לשיאה של המחאה שני הכוחות המנוגדים האלה משכו לכיוון אחד, וזאת כנראה גם הסיבה שהם הצליחו לאחד כל כך הרבה אנשים. אבל עכשיו, כשהמחאה נדרשת להתבגר, לעבור שלב, ובעיקר לדון בפתרונות למצוקות שהעלו, נדמה ששתי הקבוצות מושכות את יריעות האוהלים והשלטים לכיוונים הפוכים – באופן שמאיים לקרוע אותם לגזרים.

שני מאהלים מנוגדים

כולם, פחות או יותר, מסכימים שיוקר המחיה הוא הסיבה המרכזית שהציתה ומתדלקת את המחאה הנוכחית. אבל סביב הפתרונות לבעיה הזו מסתמנים שני מחנות מנוגדים: המחנה הראשון הוא הסוציאל-דמוקרטי, הקורא להעלות את הוצאות המדינה על שירותים חברתיים כדי לממן בעזרתן מתן שירותי חינוך טובים יותר (פחות תלמידים בכיתות ויותר שעות בחינוך הציבורי), בריאות שוויונית יותר (יותר רופאים, יותר מיטות זמינות, צמצום התורים לטיפולים רפואיים), תעסוקה (יותר מועסקים בשירותים החברתיים בתנאים סוציאליים  הוגנים, ותחת העסקה ישירה של המדינה ופחות על ידי עמותות וארגונים קבלניים) ודיור (החזרת דיור ציבורי – יותר דירות בבעלות ותחזוקה ממשלתית המושכרות בתנאים מסובסדים). כל הפתרונות האלו מפחידים את המחנה השני, המחנה הניאו-ליברלי. בבסיסו, המחנה הזה מצהיר שהוא מחפש פתרונות שיתאימו לכוחות השוק. מאחורי אמירה כזו עומדת אמונה שהמדינה צריכה לתפקד לא כספק של שירותים חברתיים אלא כגוף מסדיר, שיוצר תנאים שיעודדו את השוק עצמו לתת מענה לצרכים חברתיים.

שני פתרונות מתנגשים

ד'  זה 'דרור ישראל': הסוציאל דמוקרטים מציעים לממן את הגדלת יריעת השירותים החברתיים בעיקר על ידי הגדלת החוב הלאומי של מדינת ישראל. תומכי המחנה מקווים שמדינת ישראל תגדיל את ההלוואות  שהיא לוקחת מבנקי העולם (או לחילופין תצמצם את יתרות ההון שמצויות ברשותה באופן שיעלה את הריבית על ההלוואות הללו) מתוך בחירה אידיאולוגית – ששירותים חברתיים ברמה מספקת ושוויונית הם בסיס לקיומה של חברה צודקת מוסרית. בצד המחנה הזה נמצאת כל תנועה שקוראת למדינה להגדיל את המימון כדי לספק שירות כלשהו (שיפור תנאי הפסיכולוגים, תנאי הרופאים, מימון דיור ציבורי, גני ילדים). התנועה המובילה בהקשר הזה היא תנועת 'דרור ישראל' – שמאגדת קיבוצים עירוניים, וכבר שנים נאבקת נגד תהליכי הפרטה וצמצום שירותי הרווחה במדינה. לפני כמה שבועות הם השיקו אתר חדש, 'נייר הלקמוס', שבו מוצגת באופן ברור מאד התפיסה הזו. עמותות נוספות שמזוהות עם המחנה הזה הן רופאים לזכויות אדם (שהקימו אוהל עזרה ראשונה בשדרת רוטשילד), והאגודה לזכויות האזרח בישראל, שהמחאה תפסה אותם בדיוק בשיאו של קמפיין להעלאת המודעות הציבורית לפערים בחברה והאיום שמהווים פערים אלה על הדמוקרטיה (בין היתר עסק הקמפיין גם בנושא מצוקת הדיור).  המלצות ועדת ספיבק-יונה  המתגבשות, הן ברוח המחנה הזה.

ד' זה 'דה-מרקר': עבור המחנה הניאו-ליברלי צדק ושוויון הם ערכים חשובים (בשוויון – הכוונה כאן בעיקר לשוויון בהזדמנויות), אבל הם לא הנושא לדיון כלל – אלה יבואו לתפיסת הניאו-ליברלים כאשר תמצא הנוסחה הנכונה לוויסות תמריצים שיצרו מציאות כזו. ההשקפה הזו בא לידי ביטוי בתשובה שנתן ראש הממשלה למוחים. נתניהו לא ביטל בזלזול את המחאה, אלא הניח שצריך לווסת, לסדר, לכייל מחדש את מערכת התמריצים בשוק , כל זאת כדי ליצור מציאות טובה יותר (שעבורו משמעותה מציאות שתקל על יוקר המחיה של מרבית האזרחים). שחקנים בולטים במחנה הזה הם כל מי שמעלה על נס את המלחמה בריכוזיות במשק הישראלי, בראש ובראשונה עיתון 'הארץ' ו-'דה-מרקר', שמובילים מזה זמן מהלך עקבי, שיטתי ואמיץ (הם יוצאים נגד חברות עם תקציבי הפרסום הגדולים במשק) נגד 'הריכוזיות במשק הישראלי'. העיתון מקיים לאורך זמן כתבות תחקיר מעמיקות על השלכות הריכוזיות  ומדגיש נושא זה בכנסים הכלכליים והחברתיים שהוא מארגן, במיוחד בשני הכנסים בשם 'ישראל 2021' שנערכו בשנה החולפת. במהלך יול-אוגוסט האחרונים הקדיש 'הארץ' יום אחרי יום את הכותרת הראשית  שלו למחאה, ודה-מרקר פרסמו מוסף מיוחד שמאגד כתבות מהשנים החולפות בהן עסקו בהרחבה בסוגיות של החלשות התחרותיות במשק. שחקן נוסף הוא עיתון 'גלובס', שם מתגאים בכך שהם נתנו כיסוי תקשורתי שהעלה את מחאת הקוטג' לכותרות. גם כאן, כמו בריכוזיות הדגש הוא על כלי לשינוי (חרם צרכנים) תוך שמירת כללי המשחק של 'כוחות השוק'. גם עמותות משתתפות בצד הזה, לדוגמה הקמפיין של התנועה למען איכות השלטון שקורא 'לפרק את הריכוזיות', והעצומה שהם מריצים ברשת לקראת פרסום ממצאי הוועדה שהקימה הממשלה לבחינת הנושא. אפשר גם לשער שהמלצות ועדת טרכטנברג יהיו ברוח המחנה הניאו-ליברלי.

יזמות חברתית זה ד' של 'דה-מרקר', ולא 'דרור ישראל': הארגונים שמקדמים יזמות חברתית שייכים גם הם, באופן כמעט מוחלט, למחנה הניאו-ליברלי. הנימוקים לטענה הזו יכולים למלא (לפחות) פוסט שלם נפרד, ובכל זאת (אם נקצר): היזמות החברתית בדרך כלל מבקשת להשתמש במשאבים קיימים ולנצל אותם בדרך שלא חשבו עליה קודם, כלומר הדגש הוא על מציאת פתרונות ברוח כוחות השוק. היזם נדרש לאתר לא רק את ה-'צורך'  החברתי, ואז לפנות למדינה בטיעון של צדק חברתי ולבקש שתיתן לו מענה, אלא גם לאתר פתרונות לאותו צורך שלא ידרשו מהמדינה להגדיל את עוגת התקציב. אם ניקח דוגמה מסוגיית הדיור, היזם החברתי הוא לא מי שמקים תנועת מחאה הקוראת למדינה להחזיר את המימון לפרוייקטים של דיור ציבורי (פתרון שלדעתי הוא הראוי ביותר), אלא מי שמאתר את 'הצורך' בדיור זול יותר לצעירים במרכז, ומאתר פתרון במסגרת כוחות השוק – לדוגמה מקים ארגון שיקדם יוזמות בנייה צפופה בשטחים עירוניים (שראוי לדעתי לקדם כפתרון משלים לדיור הציבורי).

אבל המציאות מורכבת יותר מכל ניתוח חברתי תיאורטי. היא תמיד מסרבת להיכנס לקטגוריות או מודלים באופן מושלם, וכך גם ביחס למיון שהצעתי כאן. תנועת 'דרור ישראל', שמקדמת את הסדר הסוציאל-דמוקרטי במאבק, היא ארגון גג שחלק מהקיבוצים העירוניים שבו דווקא לוקחים חלק ביוזמות חברתיות שמחפשות לרתום את כוחות השוק לעשייה חברתית, כגון בית-הקפה 'גוונים בקפה' באשקלון, שמופעל על ידי אנשים המתמודדים עם מחלה נפשית. מצד שני, דווקא מלב המחנה הניאו-ליברלי, בעיתון 'גלובס' כותב  דרור (לא 'דרור ישראל', אלא) פויר טורים אישים שמזוהים מאד עם המחנה הסוציאל-דמוקרטי של המחאה. המחאה לא נחה, וכך גם הפתרונות שמנסים לגבש למצוקות שהיא העלתה. נשאר רק לחכות ולראות אלו עוד קואליציות, גוונים ומורכבויות יתגלו לנו בעתיד.

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · · · 7 תגובות

יזמות חברתית – ישראל 2021 (וכרטיסים לכנס)

8 בינואר, 2011 מאת Asaf
ניתן להגיב

עתידנות וחקר תרבות

אנתרופולוגים וסוציולוגים של תרבות לא אוהבים לעסוק בתיאוריות ניבואיות (תיאוריות שמתיימרות לספק תחזית לעתיד). מחקר תרבות טוב צריך להגביל עצמו לתיאור גדוש של מסגרת הזמן בה הוא עוסק, ובמידת האפשר לנסות להגיד משהו תיאורטי רחב יותר, זאת מתוך אמונה שיש לכך רלוונטיות גם בחשיבה על העתיד. אבל מכאן ועד עיסוק בעתידנות, או התיימרות להפוך תופעה תרבותית למכלול משתנים מדידים על גרף, המרחק רב מאד.

כנס ישראל 2021 –  זו ההפרטה שחסרה בדיון

ב-12-13 לינואר 2011 (ברביעי וחמישי השבוע), יערך בירושלים כנס בו ישוחחו קבוצות מתדיינים בנושאי כלכלה חברה וחינוך. הכנס, בשם 'ישראל 2021', הוא המשך של שני כנסים מהשנים הקודמות שערך מכון ראות תחת השאלה (היומרנית אבל אופטימית)– איך מביאים את ישראל לאחת מ-15 המדינות המובילות באיכות החיים. השנה חבר למכון גם העיתון הכלכלי דה-מרקר. מעיון קצר במסמכי עבר של מכון ראות עולה תמיכה מסוימת בליברליזציה כלכלית, לא מפתיע שהם בחרו את דה-מרקר כשותף לכנס שלהם. לא מפתיע גם העדרם של כמה מהקולות המשכנעים בישראל נגד תהליך ההפרטה ונגד העמקת הפערים החברתיים, ובמיוחד העדרם של נציגים ממרכז אדוה. על אף ההסתייגות הזו, ברשימת החסויות לכנס מופיעות כמה קרנות מובילות בישראל בקידום יזמות חברתית: הקרן החדשה לישראל –  ששותפתה עם רשת IVN בתוכנית המלגות והליווי ליזמים חברתיים, וקרן מיראז' –  שעוסקת בקידום מיזמים חברתיים בנגב, ביניהם תמיכה בפסטיבל האינדינגב. שני אלה, ביחד עם הנכונות של הכותבים מאתר 'עבודה שחורה' להצטרף כצופים בכנס, מצדיקה לדעתי כתיבה עליו כאן.

דה-מרקריזציה של התרבות

הסתייגות נוספת שיש לי מהכנס, היא שהוא מחזק את תהליך הדה-מרקריזציה של התרבות בישראל. מה שהתחיל בהתפטרותו של עורך הארץ, חנוך מרמרי, כמחאה על התחזקות מדור הכלכלה בעיתון לכדי חטיבה עצמאית, והמשיך בפלטפורמת בלוגים שמדגישה את עשיית העסקים כערך המרכזי (אפילו על פני חופש הביטוי), היה אולי בדיעבד רק נקודה אחת בתהליך תרבותי רחב של התחזקות שיח עשיית הכסף בישראל, על חשבון כל דבר אחר, החל מדיון באמנויות, בהומניזם ובעיקר על  חשבון חשיבה ביקורתית. אסור לשכוח שדיונים בנושא חברה וחינוך לא צריכים להצטמצם להיבטי כלכלי-מדיני בלבד.

איך חושבים על יזמות חברתית לעשור הקרוב?

ובכל זאת, "אנחנו לא נעכב את העתיד" (או ליתר דיוק לא נעצור את החשיבה על העתיד) בגלל ההסתייגויות האלה. יזמות חברתית היא תופעה שמציגה לכנס ישראל 2021 אתגר מיוחד. האידיאולוגיה של יזמות חברתית היא של יצירה כאריזמטית, של אדם אחד בעל מאפיינים ייחודיים לזמנו, ובנוסף אידיאולוגיה של רעיונות חדשניים מכיוונים בלתי-צפויים. שני העקרונות האלו (כאריזמה וחדשנות) הם כמעט הפוכים לניסיון לתכנן, למדוד ולכמת, להפיק תוכנית ברורה לגבי העתיד לבוא. לכן כל כנס, כל חשיבה על עידוד יזמות חברתית לטווח ארוך, צריכה לאמץ כמה עקרונות מהסוציולוגיה התרבותית, מהאנתרופולוגיה: לחשוב על מהם התנאים התרבותיים שיכולים לעודד יצירתיות, לחשוב איך נראית חברה שמעודד אנשים לבחור באורח חיים של עשייה חברתית, בניגוד אולי לחברה בה שולטת תרבות שבה 'עשייה לביתך' מתפרשת בהכרח רק כעשיית כסף.

כרטיסים במתנה לקוראי הקשר החברתי

וכן, גם אני קיבלתי כרטיסים ספורים לכנס (באחריות חברת בלינק) –  אחלק אותם למי שישלח מייל או ישאיר כאן תגובה. אשמח אם תכתבו לדוגמה, מהם לדעתכם נושאים חשובים לדיון בכנס כזה? או איך לדעתכם צריך להיראות דיון בנושא עידוד יזמות חברתית לעשור הקרוב?

עתיד מתוק

תגיות:   · · · · 3 תגובות