הקשר החברתי

עסקים וחברה, יזמות ופילנתרופיה

הקשר החברתי header image 5

סטיב ג'ובס – טוטם התפוח היזמי

10 באוקטובר, 2011 מאת Asaf
ניתן להגיב

המיתוס היזמי של ג'ובס

סטיב ג'ובס היה אדם מעורר השראה שהשפיע באופן מהותי על האופן בו אנו מתקשרים ומשתמשים במחשב. מותו הוא כמובן רגע עצוב ומעורר מחשבה לכל מי שאי פעם נגע בעכבר או השתמש בחלונות מחשב. אבל דווקא טקסי האבלות הגלובליים על לכתו, חושפים ביתר שאת את הנחות היסוד של התרבות שמנחה את הכפר הגלובלי הזה, ומאפשרת דיון על מקום היזמות בחיינו.

אפשר להגדיר את ג'ובס כטוטם בשבט הגלובלי-קפיטליסטי שבו אנחנו חיים. אותו עמוד עץ מפוסל בדמויות של חיות המסמלות את סיפור המיתולוגיה של השבט. איך לדוגמה עד הלוויתן הגדול היינו סתם פרטים בודדים, נלחמים זה בזה ללא משמעות, ללא קהילה. דרך ההסתכלות על ג'ובס כלווייתן הגדול של דורנו, אנחנו יכולים ללמוד משהו על עצמנו, על המיתוס שמכונן את החיים שלנו ביום-יום, ואת החוויה שלנו כקהילה אנושית בחברה קפיטליסטית עולמית. למיתוסים יש כוח רב – הם מעוררים ליצירה, מעניקים משמעות וסדר בחיים, אבל אותו כוח גם מדיר ומטיל צל ומסתיר מאיתנו צדדים ואפשריות חיים נוספות.  אני רוצה לשתף כאן בקצרה את תמצית ההיקסמות והריחוק שאני חווה כחוקר יזמות חברתית.

Masked dancers - Qagyuhl

יזמות –  לצבור חוויות כדי שירצו להשקיע בנו

לאחרונה הזדמן לי לשמוע מנהל בקרן הון-סיכון מספר לקהל של חיילים משוחררים על העבודה שלו :

"אחד הדברים ששמתי לב שהשתנו במהלך ה-15 שנה שלי בתחום, הוא שהיום יזמים שפונים אלינו מספרים קודם כל מה הם עשו עד שהגיעו אלינו: באיזו חברה עבדו, מה הקימו לפני המיזם הנוכחי, ורק בסוף, אחרי שאני שואל אותם במפורש, הם טורחים לציין בהערת אגב – 'אה, כן, יש לי תואר במחשבים מאוניברסיטת תל-אביב'.  פעם, כשהיה מגיע אלינו יזם, דבר ראשון הוא היה מציג בלי שנבקש איפה ומה הוא למד…". "…השכלה פורמלית היא עדיין דבר חשוב. אנחנו עדיין מסתכלים מה התעודות של היזם. אבל העיקר הוא לצבור ניסיון וחוויות שיאפשרו לכם להגיע למקום שבו הקרן תרצה להשקיע בכם".

בדברים האלה, בעשר הדקות המנומנמות של סוף ההרצאה, נפרסה תמצית המושג יזמות בעידן שלנו:  יזם הוא מי שפועל באופן מתמיד כדי לצבור ניסיון, לצבור חוויות, אבל לא כדי שיוכל להשוויץ בהן לחברים בתמונות באנג'י בפייסבוק, אלא כדי שיוכל ברבות הזמן להמיר את אותן חוויות לתגמול חומרי בשוק (ובמילים אחרות להמיר ל-כסף), רצוי תגמול חומרי כמה שיותר גדול (ראו הסדרה 'מסודרים'). או במילים אחרות להמיר את החוויות "למקום שבו הקרן תרצה להשקיע בכם".

מי שזיהה את המגמה הזו כבר בסוף שנות ה-70, וליתר דיוק בסדרת הרצאות שהעניק בין השנים 1978-79, היה מישל פוקו (כן, ההוגה הפוסט-מודרני, האייקון או הטוטם' של שבט הפילוסופים ומדעני החברה 'הביקורתיים'). פוקו, שנים ספורות לפני פטירתו (גם היא בטרם עת), לא הספיק לפתח את רעיון 'האדם היזמי' הזה מעבר למסורת בעל-פה, שהיום מדעני-החברה מגלים בה עניין רב. הטענה שהוא מעלה באחת ההרצאות היא אפילו נרחבת יותר: היזמות לדבריו הופכת לחזות הכל, האדם הוא "היזם לעצמו" (Entreprenur of Himself) באופן בלתי פוסק, זו תמצית החיים בעידן הניאו-ליברלי. פוקו, חשוב לציין, לא סותר, אלא מפתח חלקים מתפיסת היזם שהציע שומפטר – כטיפוס שמניע את גלגלי הכלכלה הקפיטליסטית (היזם השומפטריאני הוא מודל משפיע עד היום, ומוזכר גם כשמדברים על יזמות חברתית).

יותר משלושים שנה לאחר ניצני הניתוח הזה נפטר סטיב ג'ובס, וסיפור החיים שנפרס בכתבות הסוקרות את פועלו מרגשות ומעוררות השראה. התקשורת פורסת בפנינו מודל אפשרי לחיינו אנו: האופן שבו אפשר לחיות חיים שהם רצף של חוויות המוליכות את בעליהן לשיאי יצירה וחדשנות שמשפיעים על העולם כולו. זו מיני-אודיסיאה, שירת הלל לגיבור הכפר הגלובלי (ובדרך משהים את הביקורת על תפיסת 'הגן הסגור' שבה נוקטת 'אפל', באופן שמגביל את אותה היצירתיות והחופש היזמי המהולל). מבחינתי כאדם וכחוקר אין כאן ציניות. קשה שלא להתפעל וטיפשי שלא לקבל השראה ולהיות מוקסמים מהסיפור המדהים הזה: 1976- מחשב אפל הראשון; 1983 – כישלון עם מחשב 'ליסה'; 1984 – הצלחה עם 'מקינטוש'; 1985 עזיבה מתוקשרת מ'אפל'; 1986 – ייסוד 'פיקסאר'; 1997 – חזרה כמנצח  לביתו ב'אפל'; 2001 –  'האייפוד'; 2007 – 'האייפון'; 2010 – 'האייפד'. כל אחד מהרגעים הללו שינה והשפיע על העולם באופן משמעותי.

הצד המואר במיתוס היזמות

בימים הספורים שחלפו מאז נפטר, הולך מצטייר כי סטיב ג'ובס הוא איקון, סמל אידאלי, קדוש של השוק והחברה – הוא אחת הדמויות מעוררות ההשראה בדורנו בדיוק מפני שהוא מייצג באופן מוצלח ואידאלי את דמות 'האדם היזמי'. האדם שחווה כאמור את חייו כסדרה מתמשכת של 'הזדמנויות' להעשיר את 'ההון האנושי' שלו באופן שיתוגמל באופן חומרי, בזירת השוק. יזמות חברתית לוקחת את המשוואה הזו ומשנה את הדגש בצד התגמול. במקום לדבר על תגמול חומרי מציעה דרך היזמות החברתית ליזם ההולך בה תגמול בעצם יצירת שינוי לטובה בחברה. בעיני זה רעיון אצילי, פעלתני, חיובי, נאור, יצירתי והכי חשוב קושר ויוצר קשרים חברתיים ואחווה בין-בני-אדם.

באחד מסרטוני הפרסומת של 'אפל', מזדקק המסר שובה הלב והמרגש הזה, לפיו היזם (המעז, צובר הניסיון) מנצח. בין אם בדרך היזמות החברתית ובין אם בדרך היזמות העסקית. דרך אגב, דווקא את הגרסה העוצמתית הזו, בקולו של ג'ובס עצמו, נגנזה בזמנו לטובת קריין מקצועי, ועכשיו היא רואה עדנה בצורת ממים (חיקויים ומחוות שיעתוק של שיעתוק המקור) ומחוות אבלות והוקרה ברשת.

הצד המואפל במיתוס היזמות

כאשר מובאת תפיסת היזמות אל הקצה, הולכים ונחשפים גם צדדים פחות מוארים בשאיפה לחיות חיים כאלו. רעיון היזמות בכלל וגם רעיון היזמות החברתית גובה מאיתנו מחיר חברתי ואישי. את אחד הצדדים של המחיר הזה ניתן לראות לדוגמה במחאת האוהלים – קבוצות של אזרחים שצועקים 'אנחנו רוצים שהמדינה תפסיק לראות בנו רק יזמים' (וכאן שוב, מומחש הפער בין תנועת דרור ישראל לדה-מרקר, שהועלה בפוסט הקודם, וזוכה לפיתוח בתגובה של מאן דהו).  נקודה נוספת לביקורת היא המחיר האישי שתפיסת עולם כזו גובה מאיתנו. מעבר לכך שהיא עלולה לשעבד אותנו למרוץ אחר הזנב של עצמנו, אחר יותר חוויות כדי לפרוט אותן ליותר הון וחוזר חלילה, יש בתפיסת עולם כזו גם ובעיקר משהו המצהיר על וויתור מוחלט על הקסם, ועל המרכיבים החשובים ביותר ביצירת חברה – וויתור על הסתכלות אנושית לא תועלתנית על הזולת והתפעלות רומנטית מיופיו של העולם באשר הוא. כאילו שבנתינת ההסכמה בפועל לשליטת מודל האדם היזמי בחיינו, ניטלת מאיתנו גם חלק מהנשמה שלנו. אני לא מאמין שחברה אכן מתקיימת ללא המרכיבים האלו, ולכן קשה לי לדמיין מציאות שבה המודל היזמי הופך לחזות הכל. אבל זו בכל זאת נקודה שראוי לשים אליה לב, במיוחד בעידן שבו מערכת החינוך הולכת ונתפסת בעיקר כלי להכשרת עובדים לעולם הגלובלי, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.

תגיות:   · · · · · · · · · · · 2 תגובות

'הכל כלול' בשבוע היזמות העולמית

18 בנובמבר, 2009 מאת Asaf
ניתן להגיב

שבוע היזמות הגלובלית – בישראל

קרן קאופמן האמריקאית וארגון אנגלי לקידום יזמות מקימים זו השנה השנייה את שבוע היזמות העולמי. מארגני השבוע בישראל (שלושה מרכזים לחקר וקידום יזמות וחדשנות מהאוניברסיטה העברית, הטכניון ובביה"ס למנהל עסקים (פורום MIT) באוניברסיטת תל-אביב) עשו עבודה מצוינת ברתימת חסויות ושותפים נוספים, ומומלץ מאד לכל מי שמתעניין ביזמות חברתית או ביזמות בכלל, לעיין בתוכניה של הימים הקרובים (רביעי, חמישי וראשון) עד יום ראשון, ה-22 לנובמבר, ולבחור את האירוע שרלוונטי עבורו.

המארגנים מציינים שמטרת שבוע היזמות העולמית היא לקדם צעירים לעסוק ביזמות בדרכים הבאות:

1. לעורר השראה: בקרב צעירים מתחת לגיל 30, שאולי בנסיבות אחרות לא היו בוחרים בנתיב חיים כזה.

2. ליצור קשרים: ליצור רשת של צעירים ושל ארגונים בכל העולם באופן חוצה דיסציפלינות ותרבויות.

3. ליצור הנחייה ומנטורינג: לגייס יזמים מעוררי השראה לתמוך ולהנחות יזמים צעירים.

4. לעורר לפעולה: בעיקר דרך פנייה לקובעי מדיניות, והדגשת החשיבות של יזמות לתחומים שונים בחברה.

יזמות בסגנון 'הכל כלול'

בתוך כל האווירה הפסטיבלית השמחה הזו, ועם כל הגאווה הישראלית על ריבוי האירועים וההפקות שמתרחשות כאן, יש לי גם קצת תחושה של איבוד 'התוכן' לטובת 'הכלי'. כאילו מייסדי השבוע אומרים: " לא חשוב באיזה תחום או איך אתה פועל, כל עוד אתה מדבר על רוח של חדשנות ושינוי, ויצירה של משהו שלא היה קיים קודם –  אז אנחנו תומכים בזה" (וזה משתקף מהסרטון שלהם, שמוצורף כאן).

חבל שגם בפעילות בעולם וגם בארץ אין בשיח שמתקיים הבחנה בין יזמות שהיא ברוח הקפיטליזם ההרסני, כלומר גם הרסנית לאיכות הסביבה וגם למרקמים חברתיים, כגון הקמה של מפעל מסורתי שלא שם דגש על סוגיות מיחזור חומרים, העסקה הוגנת, או התנהלות שמתחשבת בסביבה, לעומת יזמות חברתית וסביבתית שמבקשת למצוא דרכים חדשות להשתמש בעקרונות הקפיטליזם ובכוחות הצרכניים באופן שיהיה כמה שיותר בר-קיימא, כלומר ישמור על משאבי כדור הארץ. באוניברסיטת תל-אביב נדמה ששמו לב להבדלים בין היוזמות השונות, שם בחרו לקרוא למפגש שהם מארגנים בשם (המעניין) 'יום יזמות רב-תחומית'.

אתם מוזמנים לכתוב רשמים מאירוע שהשתתפתם בו ולשלוח לי לפרסום בבלוג, או להפנות לאירוע שאתם מקיימים דרך התגובות לפוסט הזה.

פילנתרופיה בישראל – מחקרים חדשים

למתעניינים בפילנתרופיה – א.  ד"ר ניסן לימור, חוקר של המגזר השלישי, מסיים מחקר בנושא פילנתרופיה ומדיניות, במכון לטכנולוגיה וחברה באוניברסיטת תל-אביב. ביום חמישי הזה, ה-19 לנובמבר, יתקיים יום עיון בנושא המחקר, במהלכו ישתתפו נציגים של קרנות פילנתרופיות גדולות (קרן רש"י), כנסת וממשלה (בוז'י הרצוג  שר הרווחה, סליחה – שר 'העבודה והשירותים החברתיים'. השר הרצוג מופיע בעקביות בכנסים כאלו ולדעתי מפגין בכך מחויבות אישית לנושא), וארגונים שמקדמים פילנתרופיה ואחריות בעסקים (ארגון מעלה וארגון מתן).

ב. לפני שבוע נכחתי בסמינר של המכון לחקר הפילנתרופיה בישראל. הוצגו שם ממצאי מחקר חדש של פרופ' הלל שמיד, אבישג רודיך וחנה שאול בר-ניסים על תורמים גדולים בישראל, או 'פילנתרופית העילית בישראל'. אני מקווה לכתוב פוסט מורחב יותר על הדו"ח. בינתיים אפשר להוריד את המחקר מכאן, דרך אתר המכון.

תגיות:   · · · · · · תגובה אחת