הקשר החברתי

עסקים וחברה, יזמות ופילנתרופיה

הקשר החברתי header image 5

קרנות השקעות חברתיות בישראל [חלק ג' בסדרת 'שוק להשקעות חברתיות']

18 במרץ, 2013 מאת Asaf
ניתן להגיב

[הרשמו עכשיו לעדכונים במייל והתעדכנו על הפוסט הבא]

מידע חדש על קרנות ההשקעות החברתיות  בישראל  (דיווח מכנס המרכז לחקר מיזמים עסקיים-חברתיים)

בקשר החברתי הקדשתי את שני הפוסטים הקודמים לתופעה הצומחת של פיתוח השקעות חברתיות. סקרתי את התופעה מבחינה תיאורטית [חלק א']  ואחר כך את  המודלים הבולטים בעולם להשקעות חברתיות [חלק ב']. כעת אסקור את ההתפתחויות העיקריות בשוק ההשקעות החברתיות בישראל .

ביום שלישי שעבר (12 מרץ 2013)  ערך המרכז לחקר מיזמים עסקיים-חברתיים את הכנס השנתי השני שלו (הכנס יצא הפעם מהמכללה האקדמית בית-ברל  והתארח בבית הספר למנהל עסקים, הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב). המושב הראשון הוקדש להשקעות בעסקים-חברתיים בישראל. על במה אחת התארחו שלושה נציגים של הקרנות הפעילות ביותר כיום בהשקעות בעסקים חברתיים בישראל:  'IVN', 'דואליס' והקרן החדשה שייסדה 'קרן פורטלנד' בישראל (שבהזדמנויות אחרות הוצגה תחת השם- 'Social Finance Israel'). השילוב של שלושת הדוברים סיפק תמונת מצב על שוק ההשקעות החברתיות בישראל. איציק דנציגר כנציג של IVN  ציין כי  הקרן פונה היום להשקיע במיזמים עסקיים-חברתיים שיש להם השפעה חברתית שהיא מעבר לפעילות הישירה של העסק (כלומר מיזמים שהצלחתם יוצרת שינוי במעגלים רחבים יותר בכלל הקהילה, מעבר לאוכלוסיה שנהנית מהמיזם באופן ישיר). חנוך ברקת, מייסד דואליס, חשף בפעם הראשונה בציבור כי מחזור העסקים בהם משקיעה הקרן נע בין 40 ל-50 מילון שקל בשנה.  היקף העולה בהרבה על ציפיותיו כשנכנס לראשונה להשקיע בתחום. ירון נוידרפר, הציג את קרן פורטלנד והמחויבות שלה לפיתוח המודל של אגרות חוב חברתיות בישראל (מודל חדשני, שטרם יושם בישראל ושסקרתי אותו בחלק ב' של סדרת הפוסטים).  בשיחה שבהפסקת הקפה שמעתי את סיסיל בלילוס, ממייסדי קרן אימפקט פירסט Impact 1st  מציינת כי הגיוס לסבב ההשקעות הראשון ממשיך (תהליך ממושך הרבה יותר מגיוס השקעות הון-סיכון עסקיות, אבל צפוי מבחינתה), ושהקרן קיבלה לאחרונה אישור בארצות הברית כי ההשקעות בה יוכרו כתרומה מוכרת לצרכי מס.

חודשים ספורים מהקמת קרן ממשלתית להשקעה בעסקים חברתיים

נוסף על הקרנות הללו הופיעה בשורה חדשה – כי הקמת הקרן הממשלתית המדוברת מזה זמן, צפויה לקום בקרוב ולפעול בחודשיים-שלושה הקרובים. הקרן בשיתוף ממשלת ישראל ותורמים פרטיים, מיועדת לעידוד השקעות בעסקים חברתיים מתחום ההשמה ותעסוקת אנשים עם צרכים מיוחדים. לראשונה הציג פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, את הסיבות שהביאו אותו לקדם ולתמוך בהקמה של קרן מטעם המדינה שתסייע לצמיחת השוק של עסקים חברתיים. למרות שההשוואה לקרן יוזמה המיתולוגית (קרן ממשלתית שהוקמה בתחילת שנות ה-90 ונחשבת לקרן ההון-סיכון שהניעה ואיפשרה לישראל להפוך ל-'אומת הסטארט אפ' שהיא היום) מוזכרת פעמים רבות ביחס להקמת הקרן הממשלתית החדשה, פרופ' קנדל ציין כי המודל של עסקים חברתיים  לא צפוי להפוך את ישראל למדינת הסטארט אפ בתחום עסקים חברתיים. להערכתו השוק הישיר של השקעות ומחזור הכספים של עסקים חברתיים צפוי להישאר קטן יחסית גם בטווח הרחוק (זאת בהשוואה לכלל הכספים המושקעים בעמותות וארגוני עשייה חברתית).

הסיבה שפרופ' קנדל כממונה על ייעוץ בתחום מדיניות מקרו-כלכלית, בוחר לקדם את תחום העסקים החברתיים בישראל, טמונה לדבריו לא בגודל השוק הפוטנציאלי של העסקים החברתיים אלא בחדשנות במדידת תפוקות חברתיות – שהיא יכולה לחולל. לתפיסתו, עסקים חברתיים מחייבים את המדינה לבחון ולפתח קריטריונים להערכה של תשואה חברתית על ההשקעה (Social Return On Investment – SROI), פרופ' קנדל מקווה שמודל המדידה של תשואה חברתית יסייע לממשלה בעתיד בניהול מכrזים שהיא מנהלת על שירותים חברתיים, ובקביעת העמותות היעילות ביותר  הפונות למרכז (ובכך לנהל ביתר יעילות את כספי משלמי המיסים). הטיעון הזה, של פרופ' קנדל, מחזק לדעתי את הטענה שהעלתי קודם לכן (בפוסט הראשון של הסדרה) – כי השקעות חברתיות הוא ביטוי פוליטי-חברתי חדש ומשוכלל יותר למציאות שבה המדינה אינה רוצה להיות ספק ישיר של שירותים (אבל לא בהכרח נסוגה מהאחריות לפקח ולממן את השירותים החברתיים המוצעים לאזרחיה).

סקירה נוספת על המושב הראשון בכנס ניתן לקרוא בכתבה של אורן מג'ר בדה-מרקר.

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · · · · ניתן להגיב.

דילמת המעסיק החברתי: המקרה של 'ליליות' ו-'נא לגעת'

30 באוקטובר, 2011 מאת Asaf
ניתן להגיב

מסעדת 'ליליות', שהיא בית תעסוקתי-שיקומי לנוער בסיכון, מתמודדת גם השנה על תואר 'המסעדה הכשרה הטובה ביותר' בתחרות של TimeOut תל-אביב. המסעדה היא אחת מארבע השקעות בעסקי מסעדנות בהן מעורבת קרן 'דואליס' של חנוך ברקת: ליליות וליליות בייקרי בתל-אביב, ליליות ביסטרו ברעננה, ובית-הקפה רינגנבלום בבאר-שבע. מספר פעמים זכיתי לשמוע יזמים של מיזמים עסקיים-חברתיים מספרים על הניסיון שצברו. כמעט בכל המקרים הדגישו הדוברים את הקושי בהגעה לרווחיות, בין היתר בגלל שהמטרה החברתית גובה מחיר נוסף שעסק רגיל לא נדרש להתמודד אתו. במקרה של ליליות לדוגמה, עלות הכשרת העובדים גבוהה יותר גם בגלל שהמסעדה מעסיקה עובד/ת סוציאלי לליווי הנערים המועסקים בה. לכאורה לעסקים חברתיים אמור להיות קל יותר בגזרה השיווקית: תקנו אצלנו ותקבלו ערך מוסף חברתי. אבל מצד שני 'מסעדת ליליות', 'קפה רינגנבלום' ועסקים חברתיים נוספים בהן עובדת אוכלוסיה ייחודית, כלואים בדילמה שיווקית לא פשוטה: האם להדגיש בשיווק העסק את העובדה שהם עוזרים לקבוצות חלשות, או להימנע מכך כדי לא לחזק את הסטיגמות של המועסקים בהם?  

אפשרות אחת – לטשטש את הייחודיות

הדילמה הזו יכול גם להגיע למצבים אבסורדים, כמו שקרה באחד הסיורים שנערכו למשקיעים חברתיים באחד העסקים. היזם הציג את הקשיים שמתמודדים עמם המועסקים בשילוב בחברה ובעולם העבודה. כשאחד העובדים עבר בסמוך לקבוצה הוא עצר את שטף ההרצאה, השתתק, והמתין שהעובד יתרחק מהקבוצה. בקרב הנוכחים הייתה הרגשה מבולבלת: מצד אחד הכרה תודה על ההתחשבות ועל הניסיון לא לפגוע ברגשות העובדים, אבל מצד שני נכחה גם הרגשה כאילו אנחנו, המבקרים, מרכלים מאחורי הגב על משהו שכולם יודעים, אחרי הכל הקשיים והייחודיות של המועסקים נוכחת וידועה.

לילית מנסה מצד אחד לא לשחק על הקלף של "אנחנו עוזרים לחלשים, תבוא לאכול אצלנו". היא ממותגת כמסעדת יוקרה, וכך האוכל המוגש בה והשירות איכותי ומרשים בהתאם (מהתרשמות אישית לא מקצועית). אבל בכל זאת, העסקת נוער בסיכון מצויינת כאחד מהמאפיינים הייחודיים של המסעדה, בהשוואה למסעדות אחרות ש-"חרטו על דגלן את חווית האוכל המשותף"  או בנויות "על טהרת המטבח הטורקי אורפלי" (אם ניקח שתי דוגמאות מהמתחרות בקטגוריה של ליליות).

אפשרות שניה – להדגיש את הייחודיות, להפוך אותה למקור עוצמה

מעניין להשוות את ליליות למסעדה נוספת, שגם היא עסק-חברתי : מסעדת 'BlackOut' במרכז 'נא לגעת' . ב-'BlackOut' פתרו את הדילמה בכך שמלכתחילה החליטו לא להעלים את השוני אלא להדגיש אותו. שם שואפים להצביע על נכות-ראיה כמקור לעוצמה. 'החלשים', 'המאותגרים' הם המבקרים ולא המועסקים – הרואים הם שמאותגרים לראשונה בחייהם לגשש ולאכול ארוחה שלמה בלי לראות דבר (אני תוהה כמה כתמים של מרק ורוטב נספרים בסופה של ארוחה כזו). החלטה כזו אולי לא מתאימה לכל פרויקט שמבקש לסייע בשילוב אוכלוסיות מיוחדות. קשה גם להאשים את ליליות שלא הפכה למסעדה שבה האורחים נדרשים לישון לילה קודם ברחוב, אבל אולי יש מקום לחשיבה על מקורות עוצמה שקיימים בנוער בסיכון, ויחודיים לחוויות שלהם בשונה מרוב האוכלוסייה, ולנצל אותם ככלי שיווקי גלוי, ייחודיות שלא דורשת להסתיר אלא שראוי לחשוף, ושתשמש במקביל גם מקור גאווה למועסקים וגם משאב לשיווק המסעדה בלי נימה מתנצלת.

ניסיון להלך בין הטיפות, לנצל את העצמה שטמונה בשונות המועסקים כדי לשווק את העסק-החברתי אבל בלי להדגיש זאת באופן מפורש, אפשר למצוא במודעה של מסעדת האחות של 'ליליות' – 'ליליות Bistro' . הטקטס והתמונה מדברים על החוזק של חיית הלילה, אבל האם יש כאן כוונה לרמז לתכונות חזקות אצל הנוער שמועסק בביסטרו, או ניסיון להחמיא ללקוחות ולהשוות אותם לציפורי לילה רעבות?

וכמובן, מי שאכל וטעם מוזמן להצביע  ולעזור להם לזכות גם השנה (אחרי שלוש זכיות ברציפות). אני כבר הצבעתי.

תגיות:   · · · · · · תגובה אחת