הקשר החברתי

עסקים וחברה, יזמות ופילנתרופיה

הקשר החברתי header image 5

הפרטה, עסקים בחינוך בישראל – הפניה למאמר שכתבתי

26 באוגוסט, 2011 מאת Asaf
ניתן להגיב

"ללמוד מהעסק – לחנך את השוק: מדיניותו של משרד החינוך ביחס למעורבותם של גופים עסקיים בבתי-הספר"

העלתי לבלוג את המאמר שכתבתי על סמך עבודת התזה ופורסם בספר "הפרטה ומסחור בחינוך הציבורי בישראל" שבעריכת פרופ' אורית איכילוב, בשנת 2010. הטקסט מבוסס על חלק מעבודת התזה שכתבתי בהנחיית פרופ' אורית איכילוב ופרופ' רונן שמיר והגשתי ב-2007 במסלול סוציולוגיה של החינוך באוניברסיטת תל-אביב.

 המאמר עוסק בבחינת מדיניות משרד החינוך ביחס לכניסת עסקים לחינוך, תהליך המכונה גם מסחור בחינוך, והוא מתמקד בניתוח תוכן של בקשות מצד עסקים מסחריים להיכנס לבתי-ספר לפעילויות חינוכיות, ושל התשובות שניתנו לעסקים מצד משרד החינוך. הפניות של עסקים שרוצים להיכנס לבתי-ספר וללמד את התלמידים נושאים חשובים (יותר או פחות כגון) מגוונות מאד, רק תחשבו על מוצר מסחרי ותמצאו עסק שניסה-ואולי הצליח להיכנס לבית-הספר: חינוך לצרכנות נבונה ('הרבוע הכחול' שבבעלותו רשת 'מגה'), 'היגיינה' (כשם קוד לווסת הנשית, ע"י 'פרוקט אנד גמבל' – עם 'תחבושות אולוויז'), תזונה ('יוניליבר' – עם דגני הבוקר של 'תלמה'), תקשורת ('ידיעות אחרונות' אבל 'מעריב' הם מי שיוצאים ממש נכלולים) ואלו רק קצה הקרחון.

חמור מאד בעיני שהפניות האלה נסתרות מעיני הציבור, ולא זמינות לעיון באתר האינטרנט של משרד החינוך. את המסמכים השגתי רק לאחר בקשה בהתאם לחוק חופש המידע, ורק לאחר נסיעה למשרד החינוך ובילוי של יום שלם בעיון ותיעוד של המסמכים. אבל המאמץ היה שווה, ולו כדי לקבל הצצה לעולם האפל שאורב לכיס של הילדים בכל מקום, ומנסה להכניס יד גם לשטח בית-הספר, ואחר כך גם כדי להבין עד כמה (לפחות בתקופת המחקר) משרד החינוך ראה בעסקים האלה 'שותפים' לתהליך חינוכי אמיתי (?!).

הממצא העיקרי הוא שלמשרד החינוך תפקיד חשוב במניעת פרסומת ישירה בבתי-ספר, אבל במקביל הוא פועל גם כמחנך (ואולי אף מלבין ומכבס) של העסקים הפונים כיצד ראוי להתנסח ומה ראוי להדגיש כדי שהוא יאשר את כניסתם לבתי-הספר.
בכך פועל משרד החינוך בהתאם למדינות ההפרטה שרואה במעורבות עסקים בחינוך דבר חיובי בבסיסו, למרות שתפיסות פדגוגיות (הנסקרות בתחילת המאמר) מצביעות על כך שכניסת עסקים לחינוך עלולה לפגוע ולהחליש את החינוך לדמוקרטיה, לחשיבה ביקורתית ולהחליש את מעמד המורה בתהליך החינוכי.

 המאמר המלא (בקובץ PDF) זמין על ידי לחיצה כאן

בספר המלא ישנם עשרה מאמרים נוספים העוסקים בהפרטה בחינוך בישראל מזוויות שונות, הוא נבחר כספר החודש ב-'רשת מדעי החברה בישראל'  ואפשר לקנות אותו דרך אתר הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב.

תגיות:   · · · · · · ניתן להגיב.

שבילי עיזים* בגן העירוני – מחשבות מקריאת דו"ח הערכת המרחב האורבני של בת-ים

27 בספטמבר, 2010 מאת Asaf
ניתן להגיב

שביל עיזים אורבני

כמעט כל מדשאה ציבורית מתהדרת בשני שבילים מתחרים: זה שיצוק בבטון או אבני דרך מעוצבות ומקיף את המדשאה בדרך מסתלסלת ועקלקלה, וזה שמופיע זמן קצר אחריו, ובדרך כלל מתוח בקו ישר, צר וחום, וחוצה את המדשאה בדרך הקצרה אל מבנה הציבור הקרוב.העיר בת-ים (השכנה הקטנה והמתעוררת דרומית לתל-אביב-יפו) משקיעה בשנים האחרונות באופן מקורי ורציני בשיפור שירותי החינוך שלה לתושבים. חלק מהמאמצים האלו הולידו לפני כשנה פרויקט מיוחד, במסגרתו מונו תשעה בני-נוער לחקור מרחבים ציבוריים בעיר ולהגיש את המלצותיהם לראש-העיר. בתחילת החודש נחת אצלי מייל מאורית הירש, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה בבן-גוריון וחברה מהתואר השני בתל-אביב, ובו הדו"ח המסכם של שנת המחקר של הפרויקט. הדו"ח יוגש היום אחר הצהריים (27 ספטמבר 2010) לראש העיר, במסגרת אירועי הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני ופסטיבל תיאטרון החוצות שנערכים עד מחר בבת-ים.

פדגוגיה ביקורתית ואנתרופולוגיה יישומית (בין 'ללמוד מלאס וגאס' לסירוב ללמוד ממנהטן)

אפשר לקרוא את הדו"ח המסכם כקובץ המלצות מעשיות לעיצוב ושיפור הספורקט, חוף הים או פארק עירוני זה או אחר. הרציונל התכנוני מנסה ליישם את שיטת התכנון של ויליאם ווייט ב-'החיים החברתיים של מרחבים אורבניים', כלומר ליישם בשטח את העיקרון הכללי של 'שיתוף ציבור' והפיכת מקומות ציבוריים גדולים, למקומות קטנים שמאפשרים אינטימיות ותחושה של בית. גם בלי להבין הרבה בתכנון עירוני קל להתרשם בקריאת הדו"ח מהמקוריות, מהרצון לחדש לא רק לשם השינוי עצמו, אלא מתוך הכרות עם הסיפור שיש לכל אתר ואתר לספר, ותוך דו-שיח (גם אם מוגבל לעיתים) עם קהל המשתמשים הנוכחי. אבל הקריאה בדו"ח יכולה להיות, כמו שהיא היתה עבורי, גם סיפור מרתק ומהנה על תהליך חינוכי מבית הפדגוגיה הביקורתית (גם מבלי להצהיר על שייכות כזו באופן מפורש). רוברט סקול לדוגמה, קורא ללמד היסטוריה מתוך שיתוף ודיאלוג עם התלמידים, ולאפשר לסיפורים שונים אודות אותו המקום להיפתח. כך אנחנו רואים איך האתר שהיה פעם פארק שמאפשר משחקי דמיון והרפתקה, הופך לאחר שנים של הזנחה, לאזור הדמדומים של העיר (אזור לימינאלי בין חיים למוות). או מסיפור נוסף, אנחנו לומדים איך פעולה שיכולה להיחשב שיפור תשתיות בקו החוף, הוא עבור קבוצת וותיקים דווקא דחיקה ממקום המפגש הקבוע שלהם למשחק הקלפים. ניסן אלמוג, חבר בצוות ההנחיה, ניסח זאת כך: "פרויקט צוות המחקר מבקש ללמד בין השאר כי בחשיבה על תכנון המרחב הציבורי העתידי שלה, בת י-ם יכולה ללמוד מערים אחרות, אך לא חייבת להפוך לחיקוי עילג שלהן. איכות חיים עירונית ברת קיימא לא תיווצר מניסיונות התחפשות יומרניים למנהטן וממיזמי אמנות ממותגים ברי חלוף."

השדה מדבר (אבל למה כל-כך מעט)

העקרון האנתרופולוגי של "לתת לשדה לדבר", והמקבילה שלו בפדגוגיה הביקורתית של "לתת לתלמיד מקום להשפיע על המורה", מורגש גם בפרטים הקטנים, כמו הזכרת מנחי הפרויקט בקרדיט שווה לנוער, ובבחירה לא לכפות על שניים מהנערים עבודה מחקרית לפי המתודולוגיה האנתרופולוגית, אלא לאפשר להם לקחת את התוכנית לכיוון יותר פרקטי תכנוני (אולי היה אפשר למסגר מחדש את העבודה כשיעור במנהיגות – הובלת תכנון ושיפוץ פארק סקייט עירוני). יש כאן גם שיעור יפה באופן שבו מחקר אנתרופולוגי יכול להיות מיושם (תודות לסיוע של אדריכלים) לטובת רעיונות מעשיים, במקרה הנוכחי לטובת תכנון ערים.

תחושת החמצה אחת מרחפת מעל הפרויקט החינוכי המיוחד הזה, חבל שהיזמים של התוכנית  בחרו לפנות לתשעה תלמידים מכל העיר בלבד, אולי היה אפשר להפוך את אותם תשעה למובילי צוותי מחקר בני 10 תלמידים כל אחד, ואז כבר היה כאן פוטנציאל לשינוי חינוכי משמעותי יותר, ולהשפעה מעבר לפרויקט תכנון עירוני לכיוון שינוי האופן שבו נוער עירוני חווה, מביט ומשתמש בסביבה בה הוא חי.

קישורים: 1. לאתר צוות המחקר להערכת המרחב האורבני בבת-ים. 2. לאתר הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני 3. לעמוד הפייסבוק של חוקרי מרחב הסקייט פארק בבת-ים.  4.להורדת הדו"ח המלא.

* ותודה לד"ר מירב אהרון על הביטוי (מאמר אחרון בדו"ח).

תגיות:   · · · · · ניתן להגיב.