הקשר החברתי

עסקים וחברה, יזמות ופילנתרופיה

הקשר החברתי header image 5

השקעות להשפעה חברתית (Impact Investing) – הגדרה לתופעה חברתית-פוליטית חדשה

27 בדצמבר, 2012 מאת Asaf
ניתן להגיב

'שוק השקעות להשפעה חברתית' [חלק א']

אחת המגמות הבולטות של שנת 2012 בזירת היזמות החברתית בעולם ובישראל היא החשיבה על כיווני מימון חדשים עבור מיזמים חברתיים, במהלכה קיבל רעיון 'השוק להשקעות חברתיות', או 'השקעות להשפעה חברתית' (Impact Investing) תנופה אדירה. בין היתר נרשמו בחודשים החולפים כמה פריצות דרך במימון מיזמים חברתיים בעולם (ששיאן הוא הקמת בנק להשקעות חברתיות בשיתוף ממשלת בריטניה) ובישראל (עם השקת קרנות חדשות, פרסום דוחות, עריכת כנסים, ופעילות  גוברת מצד מוסדות ממשלתיים בנושא).

המאמץ לפתח שוק להשקעות חברתיות הוא בעל פוטנציאל חיובי גדול מאד ליזמות חברתית ולאופן שבו מפותחים ומסופקים שירותים חברתיים בכלל. אני מקווה לסקור כאן בתקופה הקרובה את המגמות והשחקנים הבולטים בתחום בישראל ובעולם.  בסדרת הפוסטים הקרובים אתייחס לתרומה האפשרית של המודל, אבל גם אשתדל לפתח נקודות לביקורת. אני מקווה להצביע על המחירים החברתיים שהטמעה להוטה מדי של המודל עלולה לגבות, ולחשוף כמה הנחות יסוד שמצויות בלב רעיון 'השוק להשקעות חברתיות' שראוי לשים אליהן לב.

Confederate 100 Dollars

 מהי השקעה להשפעה חברתית?

  בדו"ח שכתבה עו"ד דידי לחמן מסר בשיתוף אלעד כץ וצוות ממכון מילקין (דו"ח מרשים מאד בהיקף החומר שנסקר בו, במורכבות הרעיונות שהוא נוגע בהם, וכל זאת תוך שמירה על טיעונים ברורים וחדים) מציע את ההגדרה הבאה:

  "השקעה חברתית היא השקעה פיננסית שבמסגרתה נלקחים בחשבון בעת החלטת ההשקעה, נוסף על התשואה הכלכלית, גם שיקולים חברתיים או סביבתיים" (עמ' 15).

  פרנק רוג'ר (Farnk Roger) מייסד חברת LSS לייעוץ להשקעות עסקיות-חברתיות (Innovare Advisors LLC), מסתייע בהגדרה של חברת 'מוניטור גרופ' (Monitor Group) לפיה 'השקעה להשפעה חברתית' היא:

  "  'השקעת הון בעסקים וקרנות שיכולות לספק פתרונות בקנה מידה גדול שפילנתרופיה בלבד בדרך כלל לא יכולה להיות מופנית אליהן'.  [על כך מוסיף רוג'ר כי] הגדרות אחרות כוללות באופן רחב יותר גם תרומות מקראודסוסינג (Crowdsouring), קרנות למלגות, קרנות הון-סיכון פילנתרופיות, וארגוני מימון למטרות שלא-למטרות רווח שמדגישים 'את המשימה [החברתית] קודם' על פני 'החזר השקעה קודם' בהשקעותיהן".

  אני, לעומת זאת, מעדיף להגדיר 'השקעות להשפעה חברתית' כמושג המבטא שאיפה ליישם את עקרונות המסחר בשוק הפיננסי-עסקי אל זירת הפילנתרופיה והמימון המדינתי של שירותים חברתיים. גישה כזו מניחה שמסחר חופשי ותגמול כספי הם האמצעים היעילים ביותר לקבוע את ערכו של מיזם כלשהו (עסקי או חברתי) ולתגמל אותו במציאות שבה המשאבים הקיימים מוגבלים.

מה חשוב להדגיש כשאנחנו מדברים על פיתוח 'שוק להשקעות חברתיות'

אני מציע דווקא את הניסוח המודגש כאן, מפני שהוא לא סותר את הניסוחים הקודמים ובמקביל מדגיש את הנחות היסוד והכוחות המניעים את תנועת 'השוק להשקעות חברתיות'.  בהגדרה המוצעת כאן מודגשת  האמונה העיוורת בכך שהשוק הוא הכלי האמין והטוב ביותר (כאילו לא היו משברים כלכליים מעולם). מעניין במיוחד לראות שהמשבר הכלכלי שהחל בסוף שנת 2008 עם התפוצצות בועת הלוואות הסב-פריים בארצות הברית, פרץ  עקב מוצר פיננסי שניתן לראות בו מוצר פיננסי 'חברתי', היות והלוואות הסב-פריים ניתנו לבעלי הכנסה לא יציבה שבנקים היו נמנעים באופן מסורתי מלספק אותן.

בנוסף, הסתמכות על ההגדרה המוצעת כאן מצביעה על כך שההיגיון המניע את תנועת 'השוק להשקעות חברתיות' הוא אותו ההיגיון שמניע את מדיניות ההפרטה של שירותי מדינה רבים. בשני המקרים המגמה היא להכניס עקרונות ניהול של שוק, או שוק למחצה, אל זירת העשייה החברתית.

לבסוף ההגדרה הזו מאפשרת לטעון שהתנועה של 'שוק כלכלי לפעילות למטרות חברתיות' לא עוסקת רק בדרכים להביא עוד כסף למיזמים חברתיים (כפי שטוענים רבים מחסידי השיטה), אלא מציעה דרך חדשה לנהל החלטות על איך ראוי לספק שירותים חברתיים בכלל. במילים אחרות, חשוב לשים לב שכשאנחנו מדברים על 'מודל לפיתוח שוק להשקעות חברתיות', אנחנו בעצם מדברים בשפה המציעה מודל פוליטי-חברתי חדש (לטוב ולרע).

אתם מוזמנים להירשם לעדכונים במייל כדי לקבל הודעה על הפוסט הבא בסדרת 'השקעות להשפעה חברתית' .

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · · · · תגובה אחת

ד' זה 'דרור' נגד 'דה-מרקר' (על הכוחות המנוגדים בתוך מחאת האוהלים)

14 בספטמבר, 2011 מאת Asaf
ניתן להגיב

"…  בערב ה-14 ליולי (J14 הוא כבר לא רק תאריך נפילת הבסטיליה הצרפתית), הפייסבוק שלי התחיל לטפטף הודעות של חברים בסגנון:'בכיכר הבימה עכשיו – פסטיבל' ; 'אני אומרת לכם שזאת התחלה של משהו גדול מאד'; 'מדהים מה שקורה כאן – בואו גם' . היה לי קשה להאמין לזה, חשבתי שהם נופלים למלכודת הידועה של כל מי שאי-פעם השתתף בהפגנה למען משהו שבאמת חשוב לו. פתאום, עם כל המפגינים ברחוב – נדמה לך שזה סוחף את כל המדינה. אבל כמה אפשר, והאם בכלל הוגן לצפות שכל המדינה תצטרף אליך כדי למחות על תנאי השכירות המגעילים בתל-אביב?  כתבתי לחברים בפייסבוק משהו בסגנון:' אולי נעזוב את הבימה כדי להקים את תל-אביב שלנו בחולון?'. תוך יומיים כבר הבנתי שטעיתי, וזו מחאה רחבה הרבה יותר, התעוררות חברתית של מצוקות הרבה יותר משמעותיות משכירות בתל-אביב. מה הלאה?…"

עכשיו, כשמחאת האוהלים עוברת מטאמורפוזה, מחפשת צורה חדשה (לדוגמה מאוהלים לשולחנות עגולים), אני רוצה להסב תשומת לב לשני כוחות מרכזיים שהניעו את המחאה והביאו אותה לשיא היסטורי בהפגנה הגדולה במדינה. עד לשיאה של המחאה שני הכוחות המנוגדים האלה משכו לכיוון אחד, וזאת כנראה גם הסיבה שהם הצליחו לאחד כל כך הרבה אנשים. אבל עכשיו, כשהמחאה נדרשת להתבגר, לעבור שלב, ובעיקר לדון בפתרונות למצוקות שהעלו, נדמה ששתי הקבוצות מושכות את יריעות האוהלים והשלטים לכיוונים הפוכים – באופן שמאיים לקרוע אותם לגזרים.

שני מאהלים מנוגדים

כולם, פחות או יותר, מסכימים שיוקר המחיה הוא הסיבה המרכזית שהציתה ומתדלקת את המחאה הנוכחית. אבל סביב הפתרונות לבעיה הזו מסתמנים שני מחנות מנוגדים: המחנה הראשון הוא הסוציאל-דמוקרטי, הקורא להעלות את הוצאות המדינה על שירותים חברתיים כדי לממן בעזרתן מתן שירותי חינוך טובים יותר (פחות תלמידים בכיתות ויותר שעות בחינוך הציבורי), בריאות שוויונית יותר (יותר רופאים, יותר מיטות זמינות, צמצום התורים לטיפולים רפואיים), תעסוקה (יותר מועסקים בשירותים החברתיים בתנאים סוציאליים  הוגנים, ותחת העסקה ישירה של המדינה ופחות על ידי עמותות וארגונים קבלניים) ודיור (החזרת דיור ציבורי – יותר דירות בבעלות ותחזוקה ממשלתית המושכרות בתנאים מסובסדים). כל הפתרונות האלו מפחידים את המחנה השני, המחנה הניאו-ליברלי. בבסיסו, המחנה הזה מצהיר שהוא מחפש פתרונות שיתאימו לכוחות השוק. מאחורי אמירה כזו עומדת אמונה שהמדינה צריכה לתפקד לא כספק של שירותים חברתיים אלא כגוף מסדיר, שיוצר תנאים שיעודדו את השוק עצמו לתת מענה לצרכים חברתיים.

שני פתרונות מתנגשים

ד'  זה 'דרור ישראל': הסוציאל דמוקרטים מציעים לממן את הגדלת יריעת השירותים החברתיים בעיקר על ידי הגדלת החוב הלאומי של מדינת ישראל. תומכי המחנה מקווים שמדינת ישראל תגדיל את ההלוואות  שהיא לוקחת מבנקי העולם (או לחילופין תצמצם את יתרות ההון שמצויות ברשותה באופן שיעלה את הריבית על ההלוואות הללו) מתוך בחירה אידיאולוגית – ששירותים חברתיים ברמה מספקת ושוויונית הם בסיס לקיומה של חברה צודקת מוסרית. בצד המחנה הזה נמצאת כל תנועה שקוראת למדינה להגדיל את המימון כדי לספק שירות כלשהו (שיפור תנאי הפסיכולוגים, תנאי הרופאים, מימון דיור ציבורי, גני ילדים). התנועה המובילה בהקשר הזה היא תנועת 'דרור ישראל' – שמאגדת קיבוצים עירוניים, וכבר שנים נאבקת נגד תהליכי הפרטה וצמצום שירותי הרווחה במדינה. לפני כמה שבועות הם השיקו אתר חדש, 'נייר הלקמוס', שבו מוצגת באופן ברור מאד התפיסה הזו. עמותות נוספות שמזוהות עם המחנה הזה הן רופאים לזכויות אדם (שהקימו אוהל עזרה ראשונה בשדרת רוטשילד), והאגודה לזכויות האזרח בישראל, שהמחאה תפסה אותם בדיוק בשיאו של קמפיין להעלאת המודעות הציבורית לפערים בחברה והאיום שמהווים פערים אלה על הדמוקרטיה (בין היתר עסק הקמפיין גם בנושא מצוקת הדיור).  המלצות ועדת ספיבק-יונה  המתגבשות, הן ברוח המחנה הזה.

ד' זה 'דה-מרקר': עבור המחנה הניאו-ליברלי צדק ושוויון הם ערכים חשובים (בשוויון – הכוונה כאן בעיקר לשוויון בהזדמנויות), אבל הם לא הנושא לדיון כלל – אלה יבואו לתפיסת הניאו-ליברלים כאשר תמצא הנוסחה הנכונה לוויסות תמריצים שיצרו מציאות כזו. ההשקפה הזו בא לידי ביטוי בתשובה שנתן ראש הממשלה למוחים. נתניהו לא ביטל בזלזול את המחאה, אלא הניח שצריך לווסת, לסדר, לכייל מחדש את מערכת התמריצים בשוק , כל זאת כדי ליצור מציאות טובה יותר (שעבורו משמעותה מציאות שתקל על יוקר המחיה של מרבית האזרחים). שחקנים בולטים במחנה הזה הם כל מי שמעלה על נס את המלחמה בריכוזיות במשק הישראלי, בראש ובראשונה עיתון 'הארץ' ו-'דה-מרקר', שמובילים מזה זמן מהלך עקבי, שיטתי ואמיץ (הם יוצאים נגד חברות עם תקציבי הפרסום הגדולים במשק) נגד 'הריכוזיות במשק הישראלי'. העיתון מקיים לאורך זמן כתבות תחקיר מעמיקות על השלכות הריכוזיות  ומדגיש נושא זה בכנסים הכלכליים והחברתיים שהוא מארגן, במיוחד בשני הכנסים בשם 'ישראל 2021' שנערכו בשנה החולפת. במהלך יול-אוגוסט האחרונים הקדיש 'הארץ' יום אחרי יום את הכותרת הראשית  שלו למחאה, ודה-מרקר פרסמו מוסף מיוחד שמאגד כתבות מהשנים החולפות בהן עסקו בהרחבה בסוגיות של החלשות התחרותיות במשק. שחקן נוסף הוא עיתון 'גלובס', שם מתגאים בכך שהם נתנו כיסוי תקשורתי שהעלה את מחאת הקוטג' לכותרות. גם כאן, כמו בריכוזיות הדגש הוא על כלי לשינוי (חרם צרכנים) תוך שמירת כללי המשחק של 'כוחות השוק'. גם עמותות משתתפות בצד הזה, לדוגמה הקמפיין של התנועה למען איכות השלטון שקורא 'לפרק את הריכוזיות', והעצומה שהם מריצים ברשת לקראת פרסום ממצאי הוועדה שהקימה הממשלה לבחינת הנושא. אפשר גם לשער שהמלצות ועדת טרכטנברג יהיו ברוח המחנה הניאו-ליברלי.

יזמות חברתית זה ד' של 'דה-מרקר', ולא 'דרור ישראל': הארגונים שמקדמים יזמות חברתית שייכים גם הם, באופן כמעט מוחלט, למחנה הניאו-ליברלי. הנימוקים לטענה הזו יכולים למלא (לפחות) פוסט שלם נפרד, ובכל זאת (אם נקצר): היזמות החברתית בדרך כלל מבקשת להשתמש במשאבים קיימים ולנצל אותם בדרך שלא חשבו עליה קודם, כלומר הדגש הוא על מציאת פתרונות ברוח כוחות השוק. היזם נדרש לאתר לא רק את ה-'צורך'  החברתי, ואז לפנות למדינה בטיעון של צדק חברתי ולבקש שתיתן לו מענה, אלא גם לאתר פתרונות לאותו צורך שלא ידרשו מהמדינה להגדיל את עוגת התקציב. אם ניקח דוגמה מסוגיית הדיור, היזם החברתי הוא לא מי שמקים תנועת מחאה הקוראת למדינה להחזיר את המימון לפרוייקטים של דיור ציבורי (פתרון שלדעתי הוא הראוי ביותר), אלא מי שמאתר את 'הצורך' בדיור זול יותר לצעירים במרכז, ומאתר פתרון במסגרת כוחות השוק – לדוגמה מקים ארגון שיקדם יוזמות בנייה צפופה בשטחים עירוניים (שראוי לדעתי לקדם כפתרון משלים לדיור הציבורי).

אבל המציאות מורכבת יותר מכל ניתוח חברתי תיאורטי. היא תמיד מסרבת להיכנס לקטגוריות או מודלים באופן מושלם, וכך גם ביחס למיון שהצעתי כאן. תנועת 'דרור ישראל', שמקדמת את הסדר הסוציאל-דמוקרטי במאבק, היא ארגון גג שחלק מהקיבוצים העירוניים שבו דווקא לוקחים חלק ביוזמות חברתיות שמחפשות לרתום את כוחות השוק לעשייה חברתית, כגון בית-הקפה 'גוונים בקפה' באשקלון, שמופעל על ידי אנשים המתמודדים עם מחלה נפשית. מצד שני, דווקא מלב המחנה הניאו-ליברלי, בעיתון 'גלובס' כותב  דרור (לא 'דרור ישראל', אלא) פויר טורים אישים שמזוהים מאד עם המחנה הסוציאל-דמוקרטי של המחאה. המחאה לא נחה, וכך גם הפתרונות שמנסים לגבש למצוקות שהיא העלתה. נשאר רק לחכות ולראות אלו עוד קואליציות, גוונים ומורכבויות יתגלו לנו בעתיד.

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · · · 7 תגובות

הפרטה, עסקים בחינוך בישראל – הפניה למאמר שכתבתי

26 באוגוסט, 2011 מאת Asaf
ניתן להגיב

"ללמוד מהעסק – לחנך את השוק: מדיניותו של משרד החינוך ביחס למעורבותם של גופים עסקיים בבתי-הספר"

העלתי לבלוג את המאמר שכתבתי על סמך עבודת התזה ופורסם בספר "הפרטה ומסחור בחינוך הציבורי בישראל" שבעריכת פרופ' אורית איכילוב, בשנת 2010. הטקסט מבוסס על חלק מעבודת התזה שכתבתי בהנחיית פרופ' אורית איכילוב ופרופ' רונן שמיר והגשתי ב-2007 במסלול סוציולוגיה של החינוך באוניברסיטת תל-אביב.

 המאמר עוסק בבחינת מדיניות משרד החינוך ביחס לכניסת עסקים לחינוך, תהליך המכונה גם מסחור בחינוך, והוא מתמקד בניתוח תוכן של בקשות מצד עסקים מסחריים להיכנס לבתי-ספר לפעילויות חינוכיות, ושל התשובות שניתנו לעסקים מצד משרד החינוך. הפניות של עסקים שרוצים להיכנס לבתי-ספר וללמד את התלמידים נושאים חשובים (יותר או פחות כגון) מגוונות מאד, רק תחשבו על מוצר מסחרי ותמצאו עסק שניסה-ואולי הצליח להיכנס לבית-הספר: חינוך לצרכנות נבונה ('הרבוע הכחול' שבבעלותו רשת 'מגה'), 'היגיינה' (כשם קוד לווסת הנשית, ע"י 'פרוקט אנד גמבל' – עם 'תחבושות אולוויז'), תזונה ('יוניליבר' – עם דגני הבוקר של 'תלמה'), תקשורת ('ידיעות אחרונות' אבל 'מעריב' הם מי שיוצאים ממש נכלולים) ואלו רק קצה הקרחון.

חמור מאד בעיני שהפניות האלה נסתרות מעיני הציבור, ולא זמינות לעיון באתר האינטרנט של משרד החינוך. את המסמכים השגתי רק לאחר בקשה בהתאם לחוק חופש המידע, ורק לאחר נסיעה למשרד החינוך ובילוי של יום שלם בעיון ותיעוד של המסמכים. אבל המאמץ היה שווה, ולו כדי לקבל הצצה לעולם האפל שאורב לכיס של הילדים בכל מקום, ומנסה להכניס יד גם לשטח בית-הספר, ואחר כך גם כדי להבין עד כמה (לפחות בתקופת המחקר) משרד החינוך ראה בעסקים האלה 'שותפים' לתהליך חינוכי אמיתי (?!).

הממצא העיקרי הוא שלמשרד החינוך תפקיד חשוב במניעת פרסומת ישירה בבתי-ספר, אבל במקביל הוא פועל גם כמחנך (ואולי אף מלבין ומכבס) של העסקים הפונים כיצד ראוי להתנסח ומה ראוי להדגיש כדי שהוא יאשר את כניסתם לבתי-הספר.
בכך פועל משרד החינוך בהתאם למדינות ההפרטה שרואה במעורבות עסקים בחינוך דבר חיובי בבסיסו, למרות שתפיסות פדגוגיות (הנסקרות בתחילת המאמר) מצביעות על כך שכניסת עסקים לחינוך עלולה לפגוע ולהחליש את החינוך לדמוקרטיה, לחשיבה ביקורתית ולהחליש את מעמד המורה בתהליך החינוכי.

 המאמר המלא (בקובץ PDF) זמין על ידי לחיצה כאן

בספר המלא ישנם עשרה מאמרים נוספים העוסקים בהפרטה בחינוך בישראל מזוויות שונות, הוא נבחר כספר החודש ב-'רשת מדעי החברה בישראל'  ואפשר לקנות אותו דרך אתר הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב.

תגיות:   · · · · · · ניתן להגיב.