הקשר החברתי

עסקים וחברה, יזמות ופילנתרופיה

הקשר החברתי header image 5

יזמות חברתית – ישראל 2021 (וכרטיסים לכנס)

8 בינואר, 2011 מאת Asaf
ניתן להגיב

עתידנות וחקר תרבות

אנתרופולוגים וסוציולוגים של תרבות לא אוהבים לעסוק בתיאוריות ניבואיות (תיאוריות שמתיימרות לספק תחזית לעתיד). מחקר תרבות טוב צריך להגביל עצמו לתיאור גדוש של מסגרת הזמן בה הוא עוסק, ובמידת האפשר לנסות להגיד משהו תיאורטי רחב יותר, זאת מתוך אמונה שיש לכך רלוונטיות גם בחשיבה על העתיד. אבל מכאן ועד עיסוק בעתידנות, או התיימרות להפוך תופעה תרבותית למכלול משתנים מדידים על גרף, המרחק רב מאד.

כנס ישראל 2021 –  זו ההפרטה שחסרה בדיון

ב-12-13 לינואר 2011 (ברביעי וחמישי השבוע), יערך בירושלים כנס בו ישוחחו קבוצות מתדיינים בנושאי כלכלה חברה וחינוך. הכנס, בשם 'ישראל 2021', הוא המשך של שני כנסים מהשנים הקודמות שערך מכון ראות תחת השאלה (היומרנית אבל אופטימית)– איך מביאים את ישראל לאחת מ-15 המדינות המובילות באיכות החיים. השנה חבר למכון גם העיתון הכלכלי דה-מרקר. מעיון קצר במסמכי עבר של מכון ראות עולה תמיכה מסוימת בליברליזציה כלכלית, לא מפתיע שהם בחרו את דה-מרקר כשותף לכנס שלהם. לא מפתיע גם העדרם של כמה מהקולות המשכנעים בישראל נגד תהליך ההפרטה ונגד העמקת הפערים החברתיים, ובמיוחד העדרם של נציגים ממרכז אדוה. על אף ההסתייגות הזו, ברשימת החסויות לכנס מופיעות כמה קרנות מובילות בישראל בקידום יזמות חברתית: הקרן החדשה לישראל –  ששותפתה עם רשת IVN בתוכנית המלגות והליווי ליזמים חברתיים, וקרן מיראז' –  שעוסקת בקידום מיזמים חברתיים בנגב, ביניהם תמיכה בפסטיבל האינדינגב. שני אלה, ביחד עם הנכונות של הכותבים מאתר 'עבודה שחורה' להצטרף כצופים בכנס, מצדיקה לדעתי כתיבה עליו כאן.

דה-מרקריזציה של התרבות

הסתייגות נוספת שיש לי מהכנס, היא שהוא מחזק את תהליך הדה-מרקריזציה של התרבות בישראל. מה שהתחיל בהתפטרותו של עורך הארץ, חנוך מרמרי, כמחאה על התחזקות מדור הכלכלה בעיתון לכדי חטיבה עצמאית, והמשיך בפלטפורמת בלוגים שמדגישה את עשיית העסקים כערך המרכזי (אפילו על פני חופש הביטוי), היה אולי בדיעבד רק נקודה אחת בתהליך תרבותי רחב של התחזקות שיח עשיית הכסף בישראל, על חשבון כל דבר אחר, החל מדיון באמנויות, בהומניזם ובעיקר על  חשבון חשיבה ביקורתית. אסור לשכוח שדיונים בנושא חברה וחינוך לא צריכים להצטמצם להיבטי כלכלי-מדיני בלבד.

איך חושבים על יזמות חברתית לעשור הקרוב?

ובכל זאת, "אנחנו לא נעכב את העתיד" (או ליתר דיוק לא נעצור את החשיבה על העתיד) בגלל ההסתייגויות האלה. יזמות חברתית היא תופעה שמציגה לכנס ישראל 2021 אתגר מיוחד. האידיאולוגיה של יזמות חברתית היא של יצירה כאריזמטית, של אדם אחד בעל מאפיינים ייחודיים לזמנו, ובנוסף אידיאולוגיה של רעיונות חדשניים מכיוונים בלתי-צפויים. שני העקרונות האלו (כאריזמה וחדשנות) הם כמעט הפוכים לניסיון לתכנן, למדוד ולכמת, להפיק תוכנית ברורה לגבי העתיד לבוא. לכן כל כנס, כל חשיבה על עידוד יזמות חברתית לטווח ארוך, צריכה לאמץ כמה עקרונות מהסוציולוגיה התרבותית, מהאנתרופולוגיה: לחשוב על מהם התנאים התרבותיים שיכולים לעודד יצירתיות, לחשוב איך נראית חברה שמעודד אנשים לבחור באורח חיים של עשייה חברתית, בניגוד אולי לחברה בה שולטת תרבות שבה 'עשייה לביתך' מתפרשת בהכרח רק כעשיית כסף.

כרטיסים במתנה לקוראי הקשר החברתי

וכן, גם אני קיבלתי כרטיסים ספורים לכנס (באחריות חברת בלינק) –  אחלק אותם למי שישלח מייל או ישאיר כאן תגובה. אשמח אם תכתבו לדוגמה, מהם לדעתכם נושאים חשובים לדיון בכנס כזה? או איך לדעתכם צריך להיראות דיון בנושא עידוד יזמות חברתית לעשור הקרוב?

עתיד מתוק

תגיות:   · · · · 3 תגובות

מתארח באתרים ומתאמץ לתת הגדרה ליזמות חברתית + הודעה למנהלי עמותות

13 באוקטובר, 2010 מאת Asaf
ניתן להגיב

פוסט אורח בפורטל יזמות חברתית

לאחרונה עניתי על השאלון של סיני גז בגירסה שלו לפורטל היזמות החברתית של המכללה האקדמית קרית אונו. השאלון הזה הכריח אותי לכתוב במשפט איך הייתי מגדיר יזמות חברתית, ואני חושב שההגדרה שהוצאתי היא יותר סוציולוגית ופחות 'מהשדה', כלומר מסתכלת במבט מרוחק על התופעה, ומתוך הריחוק מנסה להציע משהו כללי – שיאפשר לעבוד עם התופעה היום תוך כדי השוואה למושגים אחרים ותקופות אחרות של עשייה חברתית. זה מה שיצא:

"הייתי אומר שיזמות היא מושג תיאורטי שמתאר תכונות של קבוצת אנשים בחברה. תכונות היזם מזוהות כמרכיב חשוב בצמיחה כלכלית ואולי גם מכילות מימד אוטופי. לאחרונה מחלחלת תפיסה זו (על המימד האוטופי שבה) גם לחשיבה על האופן שבו בני-אדם יוצרים ופועלים גם בזירות שאינן מסחריות.
היזמות החברתית באה לידי ביטוי לדעתי בחשיבה אחרת של מי שפועל היום בחברה (ומזהה עצמו כיזם חברתי) על האופן בו הוא עצמו פועל, וגם בצמיחה של מוסדות וארגונים חדשים בזירת העשייה החברתית (כגון קרנות פילנתרופיה יזמית).
"

מה דעתכם?

פוסט אורח מאינדינגב

חזרה מאינדינגב 2010: היתה לי ההזדמנות והכיף לעדכן מזווית אנתרופולוגית יותר על החוויה בבלוג של הפסטיבל. מעין פוסט המשך למחשבות שהעלתי כאן לפני הנסיעה לאירוע. כתבתי בו על ההתרשמות שלי מהאווירה של נפילת חומות חשדנות עירונית, חומות שמאפיינות אותנו בחיי היום-יום, וגם על הרעיון שטקסים כאלו מהווים איום על הסדר החברתי, לכן יש צורך לתחם אותם בזמן ומקום, באיום הזה בדיוק שוכן הפוטנציאל לשינוי חברתי. סיכומים של הפסטיבל והפניות לכתבות מעולות נוספות אפשר לקרוא ב'עונג שבת' של גיאחה וגם אצל נדב לזר ב'אטמי אזניים'.

ארגון הייעוץ לעמותות 'קמרון' משיק את תוכנית 'תבונה' – ליווי למנהלי עמותות

לפני כשנה התקיים הכנס של קרן פראט על יזמות חברתית בהקשר ישראלי, דיווחתי אז שפיטר אדלר, מנהל הקרן בישראל התחייב לקדם את הנושא של יזמות חברתית-עסקית דרך מימון למיזם עסקי-חברתי חדש בשש עמותות. אני לא יודע מה עלה בגורל ההבטחה הזו (אבל אברר ואדווח כאן). בינתיים מסתבר שבשנה שחלפה קרו כמה שינויים בכיוון הזה: תוכנית פראדלר החליפה את שמה ל-'קמרון'. והיא משיקה תוכנית חדשה לליווי פיננסי ועסקי למנהלי עמותות בשם 'תבונה'. לפי המייל שקיבלתי מיהודית אינטראקט (בעבר מנכ"לית  יד-שרה והיום בצוות קמרון) התוכנית היא בעלות מסובסדת ושותפים לה גם המדינה (דרך משרד ראש הממשלה), וגם גופים פילנתרופים (קרן יד הנדיב ומכון שיתופים). אני לא יודע מה ההבדל המהותי בין התוכנית הקודמת לתמיכה בעמותות שהוצעה דרך תוכנית פארדלר, לבין התמיכה שמוצעת היום דרך תוכנית תבונה (אבל גם את זה אברר ואדווח כאן בעתיד), נדמה שמעבר לשינוי שם התוכנית, הכנסת המדינה כשותף לנושא היא צעד חדש משמעותי. נקודה נוספת היא הרוח הכללית שנושבת מאלון הפרסום לתוכנית – נדמה שהפעם הליווי ישים דגש רב יותר על ייעוץ לפיתוח מיזמים עסקיים-חברתייים ולא רק יעוץ ניהולי.

אפשר להגיש מועמדות למחזור חורף תשע"א עד מחר (14 אוקטובר). פרטים נופסים אפשר להוריד בקובץ PDF כאן על ארגון קמרון ומכאן על תוכנית תבונה.

תגיות:   · · · · · · תגובה אחת

שבילי עיזים* בגן העירוני – מחשבות מקריאת דו"ח הערכת המרחב האורבני של בת-ים

27 בספטמבר, 2010 מאת Asaf
ניתן להגיב

שביל עיזים אורבני

כמעט כל מדשאה ציבורית מתהדרת בשני שבילים מתחרים: זה שיצוק בבטון או אבני דרך מעוצבות ומקיף את המדשאה בדרך מסתלסלת ועקלקלה, וזה שמופיע זמן קצר אחריו, ובדרך כלל מתוח בקו ישר, צר וחום, וחוצה את המדשאה בדרך הקצרה אל מבנה הציבור הקרוב.העיר בת-ים (השכנה הקטנה והמתעוררת דרומית לתל-אביב-יפו) משקיעה בשנים האחרונות באופן מקורי ורציני בשיפור שירותי החינוך שלה לתושבים. חלק מהמאמצים האלו הולידו לפני כשנה פרויקט מיוחד, במסגרתו מונו תשעה בני-נוער לחקור מרחבים ציבוריים בעיר ולהגיש את המלצותיהם לראש-העיר. בתחילת החודש נחת אצלי מייל מאורית הירש, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה בבן-גוריון וחברה מהתואר השני בתל-אביב, ובו הדו"ח המסכם של שנת המחקר של הפרויקט. הדו"ח יוגש היום אחר הצהריים (27 ספטמבר 2010) לראש העיר, במסגרת אירועי הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני ופסטיבל תיאטרון החוצות שנערכים עד מחר בבת-ים.

פדגוגיה ביקורתית ואנתרופולוגיה יישומית (בין 'ללמוד מלאס וגאס' לסירוב ללמוד ממנהטן)

אפשר לקרוא את הדו"ח המסכם כקובץ המלצות מעשיות לעיצוב ושיפור הספורקט, חוף הים או פארק עירוני זה או אחר. הרציונל התכנוני מנסה ליישם את שיטת התכנון של ויליאם ווייט ב-'החיים החברתיים של מרחבים אורבניים', כלומר ליישם בשטח את העיקרון הכללי של 'שיתוף ציבור' והפיכת מקומות ציבוריים גדולים, למקומות קטנים שמאפשרים אינטימיות ותחושה של בית. גם בלי להבין הרבה בתכנון עירוני קל להתרשם בקריאת הדו"ח מהמקוריות, מהרצון לחדש לא רק לשם השינוי עצמו, אלא מתוך הכרות עם הסיפור שיש לכל אתר ואתר לספר, ותוך דו-שיח (גם אם מוגבל לעיתים) עם קהל המשתמשים הנוכחי. אבל הקריאה בדו"ח יכולה להיות, כמו שהיא היתה עבורי, גם סיפור מרתק ומהנה על תהליך חינוכי מבית הפדגוגיה הביקורתית (גם מבלי להצהיר על שייכות כזו באופן מפורש). רוברט סקול לדוגמה, קורא ללמד היסטוריה מתוך שיתוף ודיאלוג עם התלמידים, ולאפשר לסיפורים שונים אודות אותו המקום להיפתח. כך אנחנו רואים איך האתר שהיה פעם פארק שמאפשר משחקי דמיון והרפתקה, הופך לאחר שנים של הזנחה, לאזור הדמדומים של העיר (אזור לימינאלי בין חיים למוות). או מסיפור נוסף, אנחנו לומדים איך פעולה שיכולה להיחשב שיפור תשתיות בקו החוף, הוא עבור קבוצת וותיקים דווקא דחיקה ממקום המפגש הקבוע שלהם למשחק הקלפים. ניסן אלמוג, חבר בצוות ההנחיה, ניסח זאת כך: "פרויקט צוות המחקר מבקש ללמד בין השאר כי בחשיבה על תכנון המרחב הציבורי העתידי שלה, בת י-ם יכולה ללמוד מערים אחרות, אך לא חייבת להפוך לחיקוי עילג שלהן. איכות חיים עירונית ברת קיימא לא תיווצר מניסיונות התחפשות יומרניים למנהטן וממיזמי אמנות ממותגים ברי חלוף."

השדה מדבר (אבל למה כל-כך מעט)

העקרון האנתרופולוגי של "לתת לשדה לדבר", והמקבילה שלו בפדגוגיה הביקורתית של "לתת לתלמיד מקום להשפיע על המורה", מורגש גם בפרטים הקטנים, כמו הזכרת מנחי הפרויקט בקרדיט שווה לנוער, ובבחירה לא לכפות על שניים מהנערים עבודה מחקרית לפי המתודולוגיה האנתרופולוגית, אלא לאפשר להם לקחת את התוכנית לכיוון יותר פרקטי תכנוני (אולי היה אפשר למסגר מחדש את העבודה כשיעור במנהיגות – הובלת תכנון ושיפוץ פארק סקייט עירוני). יש כאן גם שיעור יפה באופן שבו מחקר אנתרופולוגי יכול להיות מיושם (תודות לסיוע של אדריכלים) לטובת רעיונות מעשיים, במקרה הנוכחי לטובת תכנון ערים.

תחושת החמצה אחת מרחפת מעל הפרויקט החינוכי המיוחד הזה, חבל שהיזמים של התוכנית  בחרו לפנות לתשעה תלמידים מכל העיר בלבד, אולי היה אפשר להפוך את אותם תשעה למובילי צוותי מחקר בני 10 תלמידים כל אחד, ואז כבר היה כאן פוטנציאל לשינוי חינוכי משמעותי יותר, ולהשפעה מעבר לפרויקט תכנון עירוני לכיוון שינוי האופן שבו נוער עירוני חווה, מביט ומשתמש בסביבה בה הוא חי.

קישורים: 1. לאתר צוות המחקר להערכת המרחב האורבני בבת-ים. 2. לאתר הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני 3. לעמוד הפייסבוק של חוקרי מרחב הסקייט פארק בבת-ים.  4.להורדת הדו"ח המלא.

* ותודה לד"ר מירב אהרון על הביטוי (מאמר אחרון בדו"ח).

תגיות:   · · · · · ניתן להגיב.