הקשר החברתי

עסקים וחברה, יזמות ופילנתרופיה

הקשר החברתי header image 5

הגלידה, הבנק והאסיר המשוחרר – שלושה מודלים המקדמים השקעות חברתיות

4 בפברואר, 2013 מאת Asaf
ניתן להגיב

Confederate 100 Dollars

[חלק ב' בסדרת 'השקעות להשפעה חברתית'. הרשמו עכשיו לעדכונים במייל, והתעדכנו על הפוסט הבא]

מה המכנה המשותף לתאגיד גלידה אמריקאי, בנק כפרי בבנגלדש, ואסירים משוחררים באנגליה? אני מקווה שבסוף הפוסט, יובהר הקשר (החברתי) בין שלושתם.  בפוסט הקודם דנתי בהשפעה הרעיונית-אידיאולוגית המניעה את תנועת ההשקעות החברתיות (ובשמה המלא 'השקעות להשפעה חברתית' – Impact Investing או Social Investing). טענתי שהשקעה חברתית היא מודל חברתי חדש יחסית, שמבקש לנהל את גיוס והשקעת הכספים למטרות חברתיות תוך יישום עקרונות השוק. ציינתי שראוי לשים לב לכך שגישה כזו מניחה שהשוק הוא מנגנון התגמול הטוב והיעיל ביותר גם עבור שירותים חברתיים (הנחה אידיאולוגית, ולפיכך כמעט בלתי ניתנת להפרכה או שיפוט אמפירי). כעת אשרטט את המודלים המרכזיים המקדמים את רעיון ההשקעות החברתיות. לשם כך, כדאי לחזור להגדרה פשוטה יותר ('הגדרת עבודה') למושג 'השקעות חברתיות':

  'השקעות חברתיות' הוא מושג המתאר כל רעיון שעוסק בהשקעות כספים בעשיה חברתית-סביבתית, הכוללת בנוסף גם תמריץ פיננסי בהתאם לכללי השוק.

  לאור ההגדרה הזאת אפשר לשרטט שלושה מודלים מרכזיים שמתעצבים בשנים האחרונות ועוסקים (כל אחד מהזווית שלו) בפיתוח 'השקעות חברתיות':

  1.  'אגרות חוב חברתיות' (Social Impact Bonds).
  2. קרנות המשקיעות בעסקים חברתיים.
  3.  תאגידי B – תאגידים למטרות רווח חברתי-סביבתי-כספי (Benefit Corporations ובקיצור B-Corporations).

  איגרת חוב חברתית: אג"ח חברתי הוא מודל לפיו גוף מסוים (לרוב המדינה) מתחייב להחזיר למשקיע תגמול על הכסף שהלווה, בתנאי שהמיזם החברתי אליו הלווה את הכסף הצליח לעמוד ביעדים החברתיים שקבע מראש. לדוגמה: עמותה עם מודל חדשני לשיקום אסירים משוחררים מגייסת כסף ממשקיעים חברתיים. הכסף במקרה זה מגיע בתמורה לאיגרת חוב שהנפיקה המדינה, לפיו היא תשלם למשקיעים רק אם העמותה תעמוד ביעד מינימלי שציבה לעצמה, ותוכיח שיותר אסירים משוחררים המשתתפים בתוכנית שלה אכן משתקמים ואינם חוזרים לאורח חיים עברייני (בהשוואה לאחוזי השיקום בתוכניות אחרות). לעיתים טמון באג"ח החברתי גם תגמול רב יותר ככל שההצלחה החברתית המוכחת גדלה, ובמקרה של שיקום האסירים, ככל שאחוז האסירים המשתקמים יהיה גבוה יותר.

המודל של אג"ח חברתי החל להתעצב בשנת 2000 באנגליה. בשנה זו, בעקבות דו"ח שפרסמה ועדה ממשלית שחיפשה דרכים לעידוד השקעות חברתיות, החל תהליך קידום והקמת גופים לעידוד השקעות חברתית בשיתוף הממשלה, ובסופו (12 שנה לאחר מכן, באפריל 2012) הוקם 'ביג סוסיאטי קפיטל' (Big Society Capital) – הבנק הראשון בעולם שמטרתו (בין היתר) היא להשקיע באגרות חוב חברתיות. בהתאם למודל האג"ח החברתי, המדינה צפויה להתחייב לתגמל כספית את הארגונים בהם ישקיע הבנק, אך רק במידה והם יוכיחו שעמדו בהבטחה שהציגו עם הקמת המיזם. לדוגמה: יוכיחו שהצליחו להוריד את אחוז פשיעת הנוער בשכונה מוגדרת (פירוט על החזון המלא של הבנק ניתן למצוא בדו"ח בקישור הבא, ותיאור סוגי השקעות השונים, כולל אג"ח חברתי, בקישור הבא).

Big Society Capital

 

קרנות להשקעה בעסקים חברתיים: קרנות המשקיעות כספים לצד בנקים המלווים כספים לעסקים בעלי מטרה חברתית הם מודל וותיק בנוף הפילנתרופי, וכנראה שגם אחד הראשונים בתחום היזמות החברתית בכלל (ולא רק בתחום הפיננסי-חברתי). אולי הפעילות הראשונה שעסקה בהשקעות בעסקים בעלי אופי חברתי מסוג זה היא זו שיזם הכלכלן מוחמד יונוס, ב-1976, כאשר הלווה דולרים בודדים למספר תושבים כפריים בבנגלדש, במטרה לסייע להם לפתח עסקים עצמאיים ללא תלות במלווי 'שוק אפור' בריבית גבוהה ומנצלת. מה שהחל כמחקר פעולה קטן מימדים, צמח והפך ב-1983 לבנק של ממש, בנק גארמין ('בנק הכפר' – Grameen Bank) העוסק במתן שירותים פיננסיים לעניי בנגלדש. ב-2006 זכה מוחמד יונוס לפרס נובל על פעילותו ולהכרה עולמית שמסייעת לו לקדם את רעיון העסקים החברתיים בכלל, ובפרט את הרעיון של 'הלוואות מיקרו' (הלוואות קטנות הניתנות לרוב למעוטי יכולת במטרה לסייע להם להקים עסק קטן). במקביל, בעיקר במהלך שנות ה-90 והעשור הראשון של שנות ה-2000, נוסדו קרנות וארגונים פיננסים רבים נוספים, ארגונים אלה נעים בין שאיפה להשיא רווח כספי למשקיעים לבין מניעים פילנתרופיים יותר. יחד עם זאת העיקרון המנחה נותר זהה בכולם, והוא שכספי הקרנות והבנקים החברתיים מושקעים במיזמים שמקדמים מטרה חברתית ובמקביל גם מייצרים הכנסה כספית (בהיקף משתנה).

תאגידי B, תאגידים מסחריים המחויבים למטרות חברתיות (B-Corporations): אם בצד שמעניק את הכסף מצויים הקרנות והבנקים, אזי בצד השני מצויים העסקים החברתיים שמקבלים מהם את הכספים. בעוד שחלק מהעסקים הם בעלי מטרתה חברתית ברורה (לדוגמה חנות מזכרות במוזיאון, או מסעדה שעיקר רווחיה מופנים להשמה ושילוב נוער בסיכון) בשנים האחרונות הופיעו תאגידים מסחריים שמצהירים על עצמם כשונים מעסק רגיל בכך שהם מחויבים לצד הרווח הכספי לבעלי המניות, גם  (אם לא במידה רבה יותר) לרווח החברתי והסביבתי. כדי להגדיר ולעודד תאגידים נוספים להדגיש התנהלות באופן חברתי-סביבתי על חשבון (אך לא במקום) מרכיב הרווח הכספי, צמחו מודלים מגוונים למדידה והערכה. אחד המודלים המפורסמים לכך הוא 'תאגיד B' המבוסס על עמותה הפועלת החל מ-2008 בארצות הברית לקידום חקיקה שתעודד הקמה של עסקים מסוג זה. בנוסף מפתחת העמותה מדדים שמעניקים תו 'תאגיד B' לעסקים העומדים בכל הקריטריונים (הדומים כאמור למודלים נוספים כגון זה של דירוג מדד מעלה, אך מחמירים יותר ממנו). באופן לא מקרי ארגון 'הרשת העולמית לעידוד השקעות חברתיות' (The Global Impact Investing Network – GIIN) מעורב גם הוא במודל דומה, אך גמיש יותר, של קידום מדידת השפעה חברתית וסביבתית של עסקים בשם 'איריס' (Impact Reporting and Investment Standards – IRIS), ובקישור כאן ניתן לקרוא על ההבדלים בין שני המדדים.

BCorp_Explained

כל אחד משלושת המודלים שהצגתי כאן הוא עצמאי ומשפיע על תחום ייחודי בפני עצמו, אבל מודלים אלה גם קשורים זה לזה. הם מהווים חלק מאותה תנועה, מהפסיפס שמרכיב את המושג 'השקעות חברתיות'. כאשר מקבצים אותם תחת הגדרה אחת, אנחנו זוכים לקבל תמונה מורכבת יותר, הבנה מעמיקה וסוציולוגית יותר לתהליך חברתי-כלכלי מרכזי, שלהערכתי רק הולך ומתעצם. הקשר בין 'בנק הכפר' (גארמין) מבנגלדש, לתאגיד הגלידה האמריקאית 'בן אנד ג'ריס' (שקיבלה לאחרונה את תו 'תאגיד B'), ולאסירים משוחררים באנגליה (שבה פועלת כעת אחת התוכניות הראשונות בעולם הממומנות באגרות חוב חברתיות) הולך ומתבהר.

 הרשמו עכשיו לעדכונים במייל, כדי לא לפספס את הפוסט הבא בנושא 'השקעות להשפעה חברתית' .

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · 3 תגובות

כלי חדש לגיוס משאבים: 'הפניות לפילנתרופיה בתקשורת'

14 באוקטובר, 2012 מאת Asaf
ניתן להגיב

הוספתי דף חדש לאתר. הדף מתעד כתבות בנושאי פילנתרופיה בישראל ותוכלו להגיע אליו דרך הכותרת "תיעוד פעילות פילנתרופית בתקשורת" שברשימה בשמאל העמוד. עיון בטבלה (שצפויה להתרחב בהמשך) חושף ברשימה אחת תמונת מצב כללית על תורמים וקרנות המככבים בתקשורת לאחרונה. בעתיד אפשר יהיה להשתמש בטבלה כבסיס מידע לניתוח האופן שבו תורמים (פרטיים ומוסדיים) מוצגים בתקשורת בישראל. בנוסף, אני מקווה שהמידע יוכל לסייע גם באיתור תורמים מתאימים למיזם שלכם.

את כלי גיוס המשאבים הקודמים, כבר ניסיתם?

זהו הכלי השלישי באתר, שמצטרף לשני הכלים הקודמים (שממשיכים גם הם להתעדכן) ויכולים לעזור בהכרת תחום הפילנתרופיה ואיתור תורמים מתאימים:

  1. אתם מוזמנים לחזור ולהקליד את תחום הפעילות שלכם במנוע החיפוש המותאם לאתרי קרנות פילנתרופיות בלבד, ולראות מי מבין מעל 70 הקרנות המופיעות בו מקדם ותורם משאבים לפעילות בתחומכם.
  2. אתם מוזמנים להשתמש במנוע החיפוש המותאם לאתרי חדשות בלבד, ולראות מה כתבו לאורך השנים באתרי חדשות בישראל על העמותה או המיזם שלכם, או על קרן פילנתרופית שמעניינת אתכם.

אשמח לקבל תגובות ודוגמאות לשימוש שעשיתם בכלים, או סיפורים על מידע מעניין שהצלחתם להגיע אליו בעזרתם.

תגיות:   · · · · ניתן להגיב.

הפרטה, עסקים בחינוך בישראל – הפניה למאמר שכתבתי

26 באוגוסט, 2011 מאת Asaf
ניתן להגיב

"ללמוד מהעסק – לחנך את השוק: מדיניותו של משרד החינוך ביחס למעורבותם של גופים עסקיים בבתי-הספר"

העלתי לבלוג את המאמר שכתבתי על סמך עבודת התזה ופורסם בספר "הפרטה ומסחור בחינוך הציבורי בישראל" שבעריכת פרופ' אורית איכילוב, בשנת 2010. הטקסט מבוסס על חלק מעבודת התזה שכתבתי בהנחיית פרופ' אורית איכילוב ופרופ' רונן שמיר והגשתי ב-2007 במסלול סוציולוגיה של החינוך באוניברסיטת תל-אביב.

 המאמר עוסק בבחינת מדיניות משרד החינוך ביחס לכניסת עסקים לחינוך, תהליך המכונה גם מסחור בחינוך, והוא מתמקד בניתוח תוכן של בקשות מצד עסקים מסחריים להיכנס לבתי-ספר לפעילויות חינוכיות, ושל התשובות שניתנו לעסקים מצד משרד החינוך. הפניות של עסקים שרוצים להיכנס לבתי-ספר וללמד את התלמידים נושאים חשובים (יותר או פחות כגון) מגוונות מאד, רק תחשבו על מוצר מסחרי ותמצאו עסק שניסה-ואולי הצליח להיכנס לבית-הספר: חינוך לצרכנות נבונה ('הרבוע הכחול' שבבעלותו רשת 'מגה'), 'היגיינה' (כשם קוד לווסת הנשית, ע"י 'פרוקט אנד גמבל' – עם 'תחבושות אולוויז'), תזונה ('יוניליבר' – עם דגני הבוקר של 'תלמה'), תקשורת ('ידיעות אחרונות' אבל 'מעריב' הם מי שיוצאים ממש נכלולים) ואלו רק קצה הקרחון.

חמור מאד בעיני שהפניות האלה נסתרות מעיני הציבור, ולא זמינות לעיון באתר האינטרנט של משרד החינוך. את המסמכים השגתי רק לאחר בקשה בהתאם לחוק חופש המידע, ורק לאחר נסיעה למשרד החינוך ובילוי של יום שלם בעיון ותיעוד של המסמכים. אבל המאמץ היה שווה, ולו כדי לקבל הצצה לעולם האפל שאורב לכיס של הילדים בכל מקום, ומנסה להכניס יד גם לשטח בית-הספר, ואחר כך גם כדי להבין עד כמה (לפחות בתקופת המחקר) משרד החינוך ראה בעסקים האלה 'שותפים' לתהליך חינוכי אמיתי (?!).

הממצא העיקרי הוא שלמשרד החינוך תפקיד חשוב במניעת פרסומת ישירה בבתי-ספר, אבל במקביל הוא פועל גם כמחנך (ואולי אף מלבין ומכבס) של העסקים הפונים כיצד ראוי להתנסח ומה ראוי להדגיש כדי שהוא יאשר את כניסתם לבתי-הספר.
בכך פועל משרד החינוך בהתאם למדינות ההפרטה שרואה במעורבות עסקים בחינוך דבר חיובי בבסיסו, למרות שתפיסות פדגוגיות (הנסקרות בתחילת המאמר) מצביעות על כך שכניסת עסקים לחינוך עלולה לפגוע ולהחליש את החינוך לדמוקרטיה, לחשיבה ביקורתית ולהחליש את מעמד המורה בתהליך החינוכי.

 המאמר המלא (בקובץ PDF) זמין על ידי לחיצה כאן

בספר המלא ישנם עשרה מאמרים נוספים העוסקים בהפרטה בחינוך בישראל מזוויות שונות, הוא נבחר כספר החודש ב-'רשת מדעי החברה בישראל'  ואפשר לקנות אותו דרך אתר הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב.

תגיות:   · · · · · · ניתן להגיב.

מחשבות על הופעתו של היזם החברתי הפנים ארגוני

1 באוקטובר, 2010 מאת Asaf
ניתן להגיב

גיליון הסתיו של סטנפורד לחדשנות חברתית  (Stanford Social Innovation Review), שהוא כתב העת הניהולי המוביל (אם לא היחיד) שמוקדש ליזמות חברתית, מציג מאמר של ג'ודית סמואלסון (Judith Samuelson) בשם 'עסקים גדולים משנים: יזמות פנים ארגונית היא התשובה לעוולות של העסקים'.(Big Business Matters: Social intrapreneurship is the answer for business’s woes)

במאמר מציעה סמואלסון לשנות כיוון בתאגידים הגדולים: במקום לעודד את התאגיד לפעול באופן מוסרי היא קוראת לעודד את המנהלים ואת העובדים לפעול כך ברמה אישית וליזום מתוך הארגון פעולות ותוכניות פילנתרופיות. המאמר הזה מעניין מאד מפני שיתכן והוא מצביע על כיוון אפשרי חדש שהשיח על אחריות חברתית של תאגידים הולך אליו, מה שכמובן משקף שינוי בשיח החברתי בכלל.

בין 'מעלה' למנהלת קשרי הקהילה (תראו  איזה יופי – תרמנו)

בקריאה לעודד את העובדים בתוך הארגון ופחות את המדינות של התאגיד כולו לפעול מוסרית, מסתתר משהו חדש-ישן. בעצם, כבר זמן רב גם המחקר האקדמי משקף את התחושה שיודע כל מי שנוכח בפעילויות ובכנסים של ארגון 'מעלה': יש מתח בין השפה של 'אחריות חברתית' ברמה התאגידית לבין מה שקורה בשטח. כך לדוגמה, בעוד הנציגים של ארגון מעלה מתעקשים (בהשפעת הספרות הניהולית המובילה בעולם) לפנות לשיקולי עלות-תועלת לארגון כולו (לדוגמה דרך ייסוד מדד מעלה הבורסאי), נציגי התאגידים השונים, המנהלים שנוכחים באותם כנסים שמארגנת 'מעלה', ממאנים לאמץ את השפה של אחריות כוללת, ונוטים להצביע על פרויקטים טובים בודדים שעשו, כלומר מקרי תרומה-פילנתרופיה ממוקדים. המנהלים נמנעים מלהציג כיצד (ואם בכלל) התאגיד שבו הם עובדים אכן מחויב להתנהלות מוסרית ואחראית כלפי הקהילה, כלפי העובדים שלו, כלפי משאבי הטבע והסביבה בהם הוא משתמש.

והנה מגיע מאמר שקורא ליישם את מה שכבר קורה בפועל, בשטח. במקום לפנות לשיקולי הרווח-הפסד של התאגיד כולו, נפנה ונעודד את המנהלים בדרגות השונות לפעול להקים יוזמות ממוקדות חברתיות לטובת הקהילה והסביבה, ולפעול מוסרית כמנהלים.

בין תאגידים רעים לאנשים טובים

אז מה כאן החידוש? נדמה שהכותבת לא מודעת למתח שהיא יוצרת, אבל יש כאן בעצם הסכמה עם הביקורת שמשמיעים המבקרים הכי קיצוניים היום נגד התנהלות התאגידים הרב-לאומיים שטוענים: 'הם פשוט לא יכולים להתנהל באופן מוסרי'. אולם בעוד מבקרי התאגידים קוראים או לממשלות להתערב יותר, ואפילו להתערב בפעילות תאגידית מחוץ לטריטוריה של המדינה, בהן הן מקיימים את העוולות עקב העדר חקיקה ופיקוח ממשלתי (לדוגמה קריאה לארה"ב להתערב בזכויות פועלים בסין) הכותבת של המאמר הנוכחי אומרת: בוא ננסה לפנות למצפון של האנשים שעובדים בתוך התאגיד שהוא רע 'מטבעו'. או בלשונה של סמואלסון (ובתרגום שלי):

"תחברו בור ללא תחתית של תאוות בצע בוול-סטריט, עם זיהום נפט ענק ועם עסקים שנדמה שהפכו כבדי שמיעה ביחס להשלכות ארוכות הטווח של המוצרים או ההשקעות שלהם, ותקבלו מרק רעיל של ציניות וכעס כלפי עסקים".

יש כאן חזרה לתפיסה ליברלית קלאסית, כזו שמשתקפת באמירה המפורסמת של מילטון פרידמן שהאחריות החברתית של תאגיד היא למקסם את הרווח הכספי שלו עבור בעלי המניות. משפט שההנחה שלו היא שהמדינה ורשויות הפיקוח שלה הן שצריכות לדאוג שהתאגיד יעשה זאת באופן שלא פוגע בקהילה ובסביבה, ולרתום את המיסים שתגבה ממנו לשירותים חברתיים.

כניסת היזם החברתי לתאגיד

יש חידוש נוסף שחבוי במאמר של סמואלסון ובמאמרים דומים נוספים שהולכים מתרבים לאחרונה. אם בעבר הדיון היה ברמת המדינה – שהוחזקה כאחראית לרווחה ולסביבה, לאחר מכן ברמת הארגונים החברתיים (NGO's) ותאגידים – שהפכו לתקווה של שנות ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21, כעת הדיון הולך יותר לכיוון של רמת הפרט – הסובייקט שאינו מצופה לפעול רק משיקולי רציונליות קרה, אלא משיקולי מוסריות חמה (זה שאין בהכרח סתירה בין השניים פחות חשוב לדיון כאן). הפניה הזו אל הפרט (סמואלסון קוראת לחזק את הוראת האתיקה בבתי-ספר למנהל עסקים) מכניסה את דמות היזם אל תוך המרק הסמיך של הדיון אודות אחריות חברתית של תאגידים. או במילים אחרות מוצגת כאן תפיסה החדשה שקושרת באופן הולך ומתהדק בין דמות היזם העסקי הפנים ארגוני (Intrapreneur) לבין דמות היזם החברתי.

תגיות:   · · · · ניתן להגיב.