פילנתרופיה ושינוי בחינוך – שיעור מעורר השראה מביל ומלינדה גייטס בקנה מידה של 250 מיליון דולר
בשנת 2009 יצאו ביל ומלינדה גייטס לנסות ולהבין האם ניתן לאתר מה מאפיין מורה טוב (שהוגדר על ידם כמורה אפקטיבי)
לאחר כ-4 שנים, ב-2013, התסיים בהצלחה חלק א' של תוכנית התרומה. שותפות החוקרים מאוניברסיטת סטנפורד וממכון דנילסון (מכון המקדם כלי מדידה וסטנדרטים לאיכות ההוראה בכיתה, 'מסגרות הוראה') הצליחה לאתר מספר מאפיינים מרכזיים של מורה אפקטיבי – כזה שהצלחתו משתקפת באופן מובהק גם בהישגים הלימודיים של תלמידיו. בשלב זה של המחקר הושקעו 45 מיליון דולר.
.מעודדים מההישג המדעי, המשיכה הקרן להשקיע בתוכנית שאפתנית אף יותר – להטמיע מדיניות של מדידה והערכה של ביצועי מורים כדי לקדם מקצועית את כל המורים בבתי-הספר שבתוכנית. על אף שממצאי המחקר ותוכנית המדיניות שנגזרה ממנה זכתה לביקורת רבה, בעיקר בנושא יישום צר, לא ממצה ואף שגוי של הממצאים מהמחקר המדעי אל העשייה בשטח, בקביעת מדיניות הערכת מורים.
סך הכל, נמשכה תוכנית קידום 'מדדים להוראה אפקטיבית' על פני השנים 2009- 2016. הקרן תרמה סך כולל של 250 מיליון דולר, והמדיניות המשתתפות הוסיפו מימון דומה, כך שהסך הכולל של תוכנית קידום איכות ההוראה הסתכם בכ-500 מיליון דולר. הפעילות התקיימה בשלושה מחוזות ובארבע רשתות בתי-ספר שכר (המקבלים תגמול מהמדינה לפי מספר הנרשמים).
ממצאי השלב השני של התוכנית פורסמו כעת, והם מצביעים על כך שהתוכנית נכשלה במטרה שהציבה לעצמה: להעלות את האפקטיביות של המורים – כך שההישגים הלימודיים של התלמידים ישתפרו באופן מובהק.
הביקורות והשמחה לאיד המופגנת, מצד כלי התקשורת בארצות הברית, שמיהרה לדווח על "כשלון צורב והפסד של כספי תרומה ומיסים" לא איחרה להגיע. אולם לדעתי, על אף שחלק מהתוכנית נכשל, אין ספק שהכסף של התורמים נוצל בחוכמה, ומהווה שיעור מצויין לתרומה שמטרתה לקדם מדיניות חינוכית מושכלת: ראשית, התקשורת שכחה לדווח ברוב המקרים, כי השלב הראשון – שבמסגרתו הוקדשו משאבים רבים לקידום הבנה מדעית ופיתוח מודל סביב שאלה קשה, מורכבת, ושאפתית: מהם המאפיינים של מורה אפקטיבי? זכתה להשיא תרומה משמעותית בתחום זה של מחקר חינוכי. כך שאם חלק מהתרומה נכשל – זהו החלק של יישום התובנות המדעיות אל השטח (משימה שאפתנית לא פחות). גם 'כשלון' זה שנוי במחלוקת, בין היתר מפני שיתכן ולעצם התערבות הקרן היתה תרומה שחלחלה לבתי-ספר סמוכים, שלא לקחו חלק רשמי בתוכנית ההתערבות. לכן, היות והישגי התלמידים הושוו לבתי-ספר סמוכים, שהושפעו גם הם מהרעיונות של קידום איכות הוראה ופעלו לשיפור ההוראה בעזרת מדדים, קשה היה לאתר הבדל משמעותי בין מוסדות שלקחו חלק בתוכנית במימון קרן גייטס ובין מוסדות שקידמו הוראה באופן עצמאי. נקודה נוספת ראויה לציון היא שללא ספק מדובר בתוכנית חדשנית, שניסתה להפיח שינוי גדול במערכת החינוך הציבורית. מדינות נוטות להימנע בדרך כלל משינוי מדיניות בקנה מידה גדול, והניסיון לנסות משהו חדש, לתרום לאיכות ההוראה שמקבלים תלמידים בחינוך הציבורי, התרחש לפיכך בזכות עידוד כספי שניתן מהקרן הפרטית. ניתן לפיכך לראות בתרומה – מרכיב של צמצום הסיכון של כספי ציבור. אילו כל התוכנית הייתה ממומנת מכספי ציבור, השינוי היה עולה לאזרחים יותר. לבסוף, בקנה מידה של חינוך מדינתי, 500 מיליון דולר הם יחסית כסף קטן, כך, צריך להשוות את סכום זה לכלל תקציב החינוך במדינות בארה"ב בהן פעלה התוכנית.
הממצאים לא מרפים את ידיה של הקרן מלחפש דרכים לשפר את החינוך. נשיא קרן גייטס, אלן גולסטון הוציא הודאה כנה בנושא הדוח שסיכם את תרומתם, היכן הצליחה והיכן כשלה, הודה לכל המורים והמדינאים שתמכו במהלך. הלקח העיקרי של הקרן מהתהליך הנוכחי הוא להתמקד בפיתוח מקצועי של מורים מהשטח, דרך טיפוח מספר דרכים לשיפור ההוראה, ברשתות של מורים שלומדים ממורה מוביל בתחומו.
כבר בנובמבר 2017, שתוצאות ההשקעה הנוכחית החלו להסתמן, הצהירו בקרן שבכוונתם להשקיע בשנים הקרובות 1.7 מיליארד דולר בחינוך, מרבית הסכום בשיפור חומרי הוראה-למידה, וכרבע מהסכום להימור על תוכניות קטנות שיש להן פוטנציאל לשנות את פני החינוך הציבורי בעשור וחצי הקרובים.
Leave a comment