המיתוס היזמי של ג'ובס

סטיב ג'ובס היה אדם מעורר השראה שהשפיע באופן מהותי על האופן בו אנו מתקשרים ומשתמשים במחשב. מותו הוא כמובן רגע עצוב ומעורר מחשבה לכל מי שאי פעם נגע בעכבר או השתמש בחלונות מחשב. אבל דווקא טקסי האבלות הגלובליים על לכתו, חושפים ביתר שאת את הנחות היסוד של התרבות שמנחה את הכפר הגלובלי הזה, ומאפשרת דיון על מקום היזמות בחיינו.

אפשר להגדיר את ג'ובס כטוטם בשבט הגלובלי-קפיטליסטי שבו אנחנו חיים. אותו עמוד עץ מפוסל בדמויות של חיות המסמלות את סיפור המיתולוגיה של השבט. איך לדוגמה עד הלוויתן הגדול היינו סתם פרטים בודדים, נלחמים זה בזה ללא משמעות, ללא קהילה. דרך ההסתכלות על ג'ובס כלווייתן הגדול של דורנו, אנחנו יכולים ללמוד משהו על עצמנו, על המיתוס שמכונן את החיים שלנו ביום-יום, ואת החוויה שלנו כקהילה אנושית בחברה קפיטליסטית עולמית. למיתוסים יש כוח רב – הם מעוררים ליצירה, מעניקים משמעות וסדר בחיים, אבל אותו כוח גם מדיר ומטיל צל ומסתיר מאיתנו צדדים ואפשריות חיים נוספות.  אני רוצה לשתף כאן בקצרה את תמצית ההיקסמות והריחוק שאני חווה כחוקר יזמות חברתית.

יזמות –  לצבור חוויות כדי שירצו להשקיע בנו

לאחרונה הזדמן לי לשמוע מנהל בקרן הון-סיכון מספר לקהל של חיילים משוחררים על העבודה שלו :

"אחד הדברים ששמתי לב שהשתנו במהלך ה-15 שנה שלי בתחום, הוא שהיום יזמים שפונים אלינו מספרים קודם כל מה הם עשו עד שהגיעו אלינו: באיזו חברה עבדו, מה הקימו לפני המיזם הנוכחי, ורק בסוף, אחרי שאני שואל אותם במפורש, הם טורחים לציין בהערת אגב – 'אה, כן, יש לי תואר במחשבים מאוניברסיטת תל-אביב'.  פעם, כשהיה מגיע אלינו יזם, דבר ראשון הוא היה מציג בלי שנבקש איפה ומה הוא למד…". "…השכלה פורמלית היא עדיין דבר חשוב. אנחנו עדיין מסתכלים מה התעודות של היזם. אבל העיקר הוא לצבור ניסיון וחוויות שיאפשרו לכם להגיע למקום שבו הקרן תרצה להשקיע בכם".

בדברים האלה, בעשר הדקות המנומנמות של סוף ההרצאה, נפרסה תמצית המושג יזמות בעידן שלנו:  יזם הוא מי שפועל באופן מתמיד כדי לצבור ניסיון, לצבור חוויות, אבל לא כדי שיוכל להשוויץ בהן לחברים בתמונות באנג'י בפייסבוק, אלא כדי שיוכל ברבות הזמן להמיר את אותן חוויות לתגמול חומרי בשוק (ובמילים אחרות להמיר ל-כסף), רצוי תגמול חומרי כמה שיותר גדול (ראו הסדרה 'מסודרים'). או במילים אחרות להמיר את החוויות "למקום שבו הקרן תרצה להשקיע בכם".

מי שזיהה את המגמה הזו כבר בסוף שנות ה-70, וליתר דיוק בסדרת הרצאות שהעניק בין השנים 1978-79, היה מישל פוקו (כן, ההוגה הפוסט-מודרני, האייקון או הטוטם' של שבט הפילוסופים ומדעני החברה 'הביקורתיים'). פוקו, שנים ספורות לפני פטירתו (גם היא בטרם עת), לא הספיק לפתח את רעיון 'האדם היזמי' הזה מעבר למסורת בעל-פה, שהיום מדעני-החברה מגלים בה עניין רב. הטענה שהוא מעלה באחת ההרצאות היא אפילו נרחבת יותר: היזמות לדבריו הופכת לחזות הכל, האדם הוא "היזם לעצמו" (Entreprenur of Himself) באופן בלתי פוסק, זו תמצית החיים בעידן הניאו-ליברלי. פוקו, חשוב לציין, לא סותר, אלא מפתח חלקים מתפיסת היזם שהציע שומפטר – כטיפוס שמניע את גלגלי הכלכלה הקפיטליסטית (היזם השומפטריאני הוא מודל משפיע עד היום, ומוזכר גם כשמדברים על יזמות חברתית).

יותר משלושים שנה לאחר ניצני הניתוח הזה נפטר סטיב ג'ובס, וסיפור החיים שנפרס בכתבות הסוקרות את פועלו מרגשות ומעוררות השראה. התקשורת פורסת בפנינו מודל אפשרי לחיינו אנו: האופן שבו אפשר לחיות חיים שהם רצף של חוויות המוליכות את בעליהן לשיאי יצירה וחדשנות שמשפיעים על העולם כולו. זו מיני-אודיסיאה, שירת הלל לגיבור הכפר הגלובלי (ובדרך משהים את הביקורת על תפיסת 'הגן הסגור' שבה נוקטת 'אפל', באופן שמגביל את אותה היצירתיות והחופש היזמי המהולל). מבחינתי כאדם וכחוקר אין כאן ציניות. קשה שלא להתפעל וטיפשי שלא לקבל השראה ולהיות מוקסמים מהסיפור המדהים הזה: 1976- מחשב אפל הראשון; 1983 - כישלון עם מחשב 'ליסה'; 1984 - הצלחה עם 'מקינטוש'; 1985 עזיבה מתוקשרת מ'אפל'; 1986 - ייסוד 'פיקסאר'; 1997 - חזרה כמנצח  לביתו ב'אפל'; 2001 –  'האייפוד'; 2007 – 'האייפון'; 2010 – 'האייפד'. כל אחד מהרגעים הללו שינה והשפיע על העולם באופן משמעותי.

הצד המואר במיתוס היזמות

בימים הספורים שחלפו מאז נפטר, הולך מצטייר כי סטיב ג'ובס הוא איקון, סמל אידאלי, קדוש של השוק והחברה – הוא אחת הדמויות מעוררות ההשראה בדורנו בדיוק מפני שהוא מייצג באופן מוצלח ואידאלי את דמות 'האדם היזמי'. האדם שחווה כאמור את חייו כסדרה מתמשכת של 'הזדמנויות' להעשיר את 'ההון האנושי' שלו באופן שיתוגמל באופן חומרי, בזירת השוק. יזמות חברתית לוקחת את המשוואה הזו ומשנה את הדגש בצד התגמול. במקום לדבר על תגמול חומרי מציעה דרך היזמות החברתית ליזם ההולך בה תגמול בעצם יצירת שינוי לטובה בחברה. בעיני זה רעיון אצילי, פעלתני, חיובי, נאור, יצירתי והכי חשוב קושר ויוצר קשרים חברתיים ואחווה בין-בני-אדם.

באחד מסרטוני הפרסומת של 'אפל', מזדקק המסר שובה הלב והמרגש הזה, לפיו היזם (המעז, צובר הניסיון) מנצח. בין אם בדרך היזמות החברתית ובין אם בדרך היזמות העסקית. דרך אגב, דווקא את הגרסה העוצמתית הזו, בקולו של ג'ובס עצמו, נגנזה בזמנו לטובת קריין מקצועי, ועכשיו היא רואה עדנה בצורת ממים (חיקויים ומחוות שיעתוק של שיעתוק המקור) ומחוות אבלות והוקרה ברשת.

הצד המואפל במיתוס היזמות

כאשר מובאת תפיסת היזמות אל הקצה, הולכים ונחשפים גם צדדים פחות מוארים בשאיפה לחיות חיים כאלו. רעיון היזמות בכלל וגם רעיון היזמות החברתית גובה מאיתנו מחיר חברתי ואישי. את אחד הצדדים של המחיר הזה ניתן לראות לדוגמה במחאת האוהלים – קבוצות של אזרחים שצועקים 'אנחנו רוצים שהמדינה תפסיק לראות בנו רק יזמים' (וכאן שוב, מומחש הפער בין תנועת דרור ישראל לדה-מרקר, שהועלה בפוסט הקודם, וזוכה לפיתוח בתגובה של מאן דהו).  נקודה נוספת לביקורת היא המחיר האישי שתפיסת עולם כזו גובה מאיתנו. מעבר לכך שהיא עלולה לשעבד אותנו למרוץ אחר הזנב של עצמנו, אחר יותר חוויות כדי לפרוט אותן ליותר הון וחוזר חלילה, יש בתפיסת עולם כזו גם ובעיקר משהו המצהיר על וויתור מוחלט על הקסם, ועל המרכיבים החשובים ביותר ביצירת חברה – וויתור על הסתכלות אנושית לא תועלתנית על הזולת והתפעלות רומנטית מיופיו של העולם באשר הוא. כאילו שבנתינת ההסכמה בפועל לשליטת מודל האדם היזמי בחיינו, ניטלת מאיתנו גם חלק מהנשמה שלנו. אני לא מאמין שחברה אכן מתקיימת ללא המרכיבים האלו, ולכן קשה לי לדמיין מציאות שבה המודל היזמי הופך לחזות הכל. אבל זו בכל זאת נקודה שראוי לשים אליה לב, במיוחד בעידן שבו מערכת החינוך הולכת ונתפסת בעיקר כלי להכשרת עובדים לעולם הגלובלי, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.

"…  בערב ה-14 ליולי (J14 הוא כבר לא רק תאריך נפילת הבסטיליה הצרפתית), הפייסבוק שלי התחיל לטפטף הודעות של חברים בסגנון:'בכיכר הבימה עכשיו – פסטיבל' ; 'אני אומרת לכם שזאת התחלה של משהו גדול מאד'; 'מדהים מה שקורה כאן – בואו גם' . היה לי קשה להאמין לזה, חשבתי שהם נופלים למלכודת הידועה של כל מי שאי-פעם השתתף בהפגנה למען משהו שבאמת חשוב לו. פתאום, עם כל המפגינים ברחוב – נדמה לך שזה סוחף את כל המדינה. אבל כמה אפשר, והאם בכלל הוגן לצפות שכל המדינה תצטרף אליך כדי למחות על תנאי השכירות המגעילים בתל-אביב?  כתבתי לחברים בפייסבוק משהו בסגנון:' אולי נעזוב את הבימה כדי להקים את תל-אביב שלנו בחולון?'. תוך יומיים כבר הבנתי שטעיתי, וזו מחאה רחבה הרבה יותר, התעוררות חברתית של מצוקות הרבה יותר משמעותיות משכירות בתל-אביב. מה הלאה?…"

עכשיו, כשמחאת האוהלים עוברת מטאמורפוזה, מחפשת צורה חדשה (לדוגמה מאוהלים לשולחנות עגולים), אני רוצה להסב תשומת לב לשני כוחות מרכזיים שהניעו את המחאה והביאו אותה לשיא היסטורי בהפגנה הגדולה במדינה. עד לשיאה של המחאה שני הכוחות המנוגדים האלה משכו לכיוון אחד, וזאת כנראה גם הסיבה שהם הצליחו לאחד כל כך הרבה אנשים. אבל עכשיו, כשהמחאה נדרשת להתבגר, לעבור שלב, ובעיקר לדון בפתרונות למצוקות שהעלו, נדמה ששתי הקבוצות מושכות את יריעות האוהלים והשלטים לכיוונים הפוכים – באופן שמאיים לקרוע אותם לגזרים.

שני מאהלים מנוגדים

כולם, פחות או יותר, מסכימים שיוקר המחיה הוא הסיבה המרכזית שהציתה ומתדלקת את המחאה הנוכחית. אבל סביב הפתרונות לבעיה הזו מסתמנים שני מחנות מנוגדים: המחנה הראשון הוא הסוציאל-דמוקרטי, הקורא להעלות את הוצאות המדינה על שירותים חברתיים כדי לממן בעזרתן מתן שירותי חינוך טובים יותר (פחות תלמידים בכיתות ויותר שעות בחינוך הציבורי), בריאות שוויונית יותר (יותר רופאים, יותר מיטות זמינות, צמצום התורים לטיפולים רפואיים), תעסוקה (יותר מועסקים בשירותים החברתיים בתנאים סוציאליים  הוגנים, ותחת העסקה ישירה של המדינה ופחות על ידי עמותות וארגונים קבלניים) ודיור (החזרת דיור ציבורי – יותר דירות בבעלות ותחזוקה ממשלתית המושכרות בתנאים מסובסדים). כל הפתרונות האלו מפחידים את המחנה השני, המחנה הניאו-ליברלי. בבסיסו, המחנה הזה מצהיר שהוא מחפש פתרונות שיתאימו לכוחות השוק. מאחורי אמירה כזו עומדת אמונה שהמדינה צריכה לתפקד לא כספק של שירותים חברתיים אלא כגוף מסדיר, שיוצר תנאים שיעודדו את השוק עצמו לתת מענה לצרכים חברתיים.

שני פתרונות מתנגשים

ד'  זה 'דרור ישראל': הסוציאל דמוקרטים מציעים לממן את הגדלת יריעת השירותים החברתיים בעיקר על ידי הגדלת החוב הלאומי של מדינת ישראל. תומכי המחנה מקווים שמדינת ישראל תגדיל את ההלוואות  שהיא לוקחת מבנקי העולם (או לחילופין תצמצם את יתרות ההון שמצויות ברשותה באופן שיעלה את הריבית על ההלוואות הללו) מתוך בחירה אידיאולוגית – ששירותים חברתיים ברמה מספקת ושוויונית הם בסיס לקיומה של חברה צודקת מוסרית. בצד המחנה הזה נמצאת כל תנועה שקוראת למדינה להגדיל את המימון כדי לספק שירות כלשהו (שיפור תנאי הפסיכולוגים, תנאי הרופאים, מימון דיור ציבורי, גני ילדים). התנועה המובילה בהקשר הזה היא תנועת 'דרור ישראל' – שמאגדת קיבוצים עירוניים, וכבר שנים נאבקת נגד תהליכי הפרטה וצמצום שירותי הרווחה במדינה. לפני כמה שבועות הם השיקו אתר חדש, 'נייר הלקמוס', שבו מוצגת באופן ברור מאד התפיסה הזו. עמותות נוספות שמזוהות עם המחנה הזה הן רופאים לזכויות אדם (שהקימו אוהל עזרה ראשונה בשדרת רוטשילד), והאגודה לזכויות האזרח בישראל, שהמחאה תפסה אותם בדיוק בשיאו של קמפיין להעלאת המודעות הציבורית לפערים בחברה והאיום שמהווים פערים אלה על הדמוקרטיה (בין היתר עסק הקמפיין גם בנושא מצוקת הדיור).  המלצות ועדת ספיבק-יונה  המתגבשות, הן ברוח המחנה הזה.

ד' זה 'דה-מרקר': עבור המחנה הניאו-ליברלי צדק ושוויון הם ערכים חשובים (בשוויון – הכוונה כאן בעיקר לשוויון בהזדמנויות), אבל הם לא הנושא לדיון כלל – אלה יבואו לתפיסת הניאו-ליברלים כאשר תמצא הנוסחה הנכונה לוויסות תמריצים שיצרו מציאות כזו. ההשקפה הזו בא לידי ביטוי בתשובה שנתן ראש הממשלה למוחים. נתניהו לא ביטל בזלזול את המחאה, אלא הניח שצריך לווסת, לסדר, לכייל מחדש את מערכת התמריצים בשוק , כל זאת כדי ליצור מציאות טובה יותר (שעבורו משמעותה מציאות שתקל על יוקר המחיה של מרבית האזרחים). שחקנים בולטים במחנה הזה הם כל מי שמעלה על נס את המלחמה בריכוזיות במשק הישראלי, בראש ובראשונה עיתון 'הארץ' ו-'דה-מרקר', שמובילים מזה זמן מהלך עקבי, שיטתי ואמיץ (הם יוצאים נגד חברות עם תקציבי הפרסום הגדולים במשק) נגד 'הריכוזיות במשק הישראלי'. העיתון מקיים לאורך זמן כתבות תחקיר מעמיקות על השלכות הריכוזיות  ומדגיש נושא זה בכנסים הכלכליים והחברתיים שהוא מארגן, במיוחד בשני הכנסים בשם 'ישראל 2021' שנערכו בשנה החולפת. במהלך יול-אוגוסט האחרונים הקדיש 'הארץ' יום אחרי יום את הכותרת הראשית  שלו למחאה, ודה-מרקר פרסמו מוסף מיוחד שמאגד כתבות מהשנים החולפות בהן עסקו בהרחבה בסוגיות של החלשות התחרותיות במשק. שחקן נוסף הוא עיתון 'גלובס', שם מתגאים בכך שהם נתנו כיסוי תקשורתי שהעלה את מחאת הקוטג' לכותרות. גם כאן, כמו בריכוזיות הדגש הוא על כלי לשינוי (חרם צרכנים) תוך שמירת כללי המשחק של 'כוחות השוק'. גם עמותות משתתפות בצד הזה, לדוגמה הקמפיין של התנועה למען איכות השלטון שקורא 'לפרק את הריכוזיות', והעצומה שהם מריצים ברשת לקראת פרסום ממצאי הוועדה שהקימה הממשלה לבחינת הנושא. אפשר גם לשער שהמלצות ועדת טרכטנברג יהיו ברוח המחנה הניאו-ליברלי.

יזמות חברתית זה ד' של 'דה-מרקר', ולא 'דרור ישראל': הארגונים שמקדמים יזמות חברתית שייכים גם הם, באופן כמעט מוחלט, למחנה הניאו-ליברלי. הנימוקים לטענה הזו יכולים למלא (לפחות) פוסט שלם נפרד, ובכל זאת (אם נקצר): היזמות החברתית בדרך כלל מבקשת להשתמש במשאבים קיימים ולנצל אותם בדרך שלא חשבו עליה קודם, כלומר הדגש הוא על מציאת פתרונות ברוח כוחות השוק. היזם נדרש לאתר לא רק את ה-'צורך'  החברתי, ואז לפנות למדינה בטיעון של צדק חברתי ולבקש שתיתן לו מענה, אלא גם לאתר פתרונות לאותו צורך שלא ידרשו מהמדינה להגדיל את עוגת התקציב. אם ניקח דוגמה מסוגיית הדיור, היזם החברתי הוא לא מי שמקים תנועת מחאה הקוראת למדינה להחזיר את המימון לפרוייקטים של דיור ציבורי (פתרון שלדעתי הוא הראוי ביותר), אלא מי שמאתר את 'הצורך' בדיור זול יותר לצעירים במרכז, ומאתר פתרון במסגרת כוחות השוק – לדוגמה מקים ארגון שיקדם יוזמות בנייה צפופה בשטחים עירוניים (שראוי לדעתי לקדם כפתרון משלים לדיור הציבורי).

אבל המציאות מורכבת יותר מכל ניתוח חברתי תיאורטי. היא תמיד מסרבת להיכנס לקטגוריות או מודלים באופן מושלם, וכך גם ביחס למיון שהצעתי כאן. תנועת 'דרור ישראל', שמקדמת את הסדר הסוציאל-דמוקרטי במאבק, היא ארגון גג שחלק מהקיבוצים העירוניים שבו דווקא לוקחים חלק ביוזמות חברתיות שמחפשות לרתום את כוחות השוק לעשייה חברתית, כגון בית-הקפה 'גוונים בקפה' באשקלון, שמופעל על ידי אנשים המתמודדים עם מחלה נפשית. מצד שני, דווקא מלב המחנה הניאו-ליברלי, בעיתון 'גלובס' כותב  דרור (לא 'דרור ישראל', אלא) פויר טורים אישים שמזוהים מאד עם המחנה הסוציאל-דמוקרטי של המחאה. המחאה לא נחה, וכך גם הפתרונות שמנסים לגבש למצוקות שהיא העלתה. נשאר רק לחכות ולראות אלו עוד קואליציות, גוונים ומורכבויות יתגלו לנו בעתיד.

לפני יותר משנה פרסמתי כאן פוסט בנושא רשימת אתרים ליזם החברתי המתחיל. הרבה ארגונים התווספו מאז לשדה היזמות החברתית, שנדמה שהולך וצומח, ואפילו לא מתקרב למיצוי מבחינת אפשרויות התמיכה שמופיעות, ומספר הארגונים החברתיים שמתעניינים בהקמה של מיזמים עסקיים (מניבי הכנסה) במסגרת הפעילות שלהם. הפוסט הזה מוקדש לסקירה של מקורות שניתן ללמוד דרכם על יזמות חברתית בישראל היום,  ולסקירה של ארגוני התמיכה הבולטים בשדה בארץ.  אתם מוזמנים להגיב ולהוסיף הפניות רלוונטיות נוספות.

למידה על  מיזמים חברתיים בישראל

1. דו"ח חדש הסוקר את תחום היזמות החברתית-עסקית בישראל ובעולם. נכתב על ידי גיא אברוצקי ואופק אשכנזי, מארגון נובה - עמותה של סטודנטים למנהל עסקים המתנדבים להעניק ייעוץ ארגוני, פיננסי ויזמי לארגונים חברתיים. בעמוד 31 קיימת סקירה של הארגונים התומכים ביזמות חברתית בישראל, הדו"ח זמין להורדה מאתר היועצים בנושא אחריות חברתית-תאגידית Good Vision(לא מצאתי קישור באתר נובה).
2. דו"ח חלוץ (משנת 2010) שחיברה עו"ד רחל בנזימן על יזמות עסקית-חברתית בישראל – עו"ד בנזימן מרצה ומייעצת בתחום, ובעבר ניהלה את האגודה לזכויות האזרח. כמו כל סיפור יזמי מוצלח, בנזימן 'גילתה' את תחום המיזמים העסקיים בעמותות מתוך הכרותה עם המצוקה של עמותות בגיוס כספים. היא מאמינה שמיזמים עסקיים יסיעו להגדיל את טווח הפעילות ואת היציבות של ארגונים חברתיים בישראל , ויעזרו לצמצם את התלות בקרנות פילנתרופיות ותורמים פרטיים. את הדו"ח חיברה אחרי שהגיעה למסקנה שהנושא של מיזמים חברתיים לא מפותח כלל בישראל, גם בהקשר זה מדהים לגלות עד כמה השתנה והתפתח התחום בשנה החולפת.
3. הזדמנויות לסדנאות וקורסים על יזמות חברתית מצד אנשי שטח וארגונים העוסקים בכך ביום-יום  הולכות ומתרחבות –  'בית-הספר לעסקים חברתיים' שהוקם לאחרונה מקיים מספר קורסים מובנים בתחום (רשימה של סוגי ההדרכות נמצאת באתר בית-הספר). דוגמה לרשימת המרצים (שחלקם מוזכרים בפוסט הזה) שתרמו להדרכות בעבר, ניתן לראות בקורס שהם העבירו ב-'HUB' בתל-אביב. מרצה עצמאית נוספת היא  עפרה פלמר-גרנות, שכותבת בבלוג שלה גם על מיזמים חברתיים-עסקיים ומקיימת הדרכות וייעוץ בתחום.
4. המרכז הישראלי לחקר מיזמים עסקיים-חברתיים בבית-ברל - פרופ' בני גדרון, שניהל וייסד את המרכז לחקר מגזר שלישי באוניברסיטת בן-גוריון, והפך אותו לאחד ממרכזי המחקר המובילים בעולם,  פרש לפני מספר שנים מניהולו רק כדי להמשיך ברוח יזמית-אקדמית להקים את המרכז הנוכחי בבית-ברל. המרכז יוקדש לחקר מיזמים עסקיים-חברתיים. ניתן לראות בהם תת-סוג של ארגוני מגזר שלישי, ויש מי שכבר מגדיר את הארגונים האלו כמגזר בפני עצמו – מגזר רביעי. המרכז עורך סדנאות לחוקרים בתחום (אני משתתף בהן ומקווה לכתוב פוסט על הסמינר), ובימים אלו עומד להיערך סקר להקמת מאגר מידע פתוח על מיזמים חברתיים בישראל. ב-28 לנובמבר (2011) צפוי להתקיים כנס ההשקה הרשמי בהשתתפות חוקרים מובילים מהעולם. מאמר דעה של פרופ' גדרון ובו הוא מציג את התחום  פורסם בדה-מרקר.
5. הפרום האקדמי ליזמות חברתית -  גם הוא מרכז חדש, יוזמה של בית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף עם ארגון שתי"ל וארגון טופז. הפורום קיים כנס השקה אקדמי-יישומי בחודש יוני האחרון (2011). לצערי לא הספקתי להגיע, למזלי הקלטות וידאו מהכנס זמינות באתר.

ארגון 'אשוקה ישראל' יוצא מגרסת הבטא

'אשוקה' היא ללא ספק ארגון התמיכה והליווי הגדול והוותיק בעולם ליזמים חברתיים. הארגון הוקם בשנת 1981, אבל נהגה כמה שנים קודם על ידי אמריקאי בשם ביל דרייטון (Bill Drayton). שבמהלך הקריירה שלו בממשל האמריקאי (במשרד להגנת הסביבה), ובחברה לייעוץ ניהולי (מקינזי) החל לגבש מודל לתמיכה ביזמים שהרעיונות שלהם אינם במטרה להרוויח כמה שיותר כסף באופן מקורי וחדשני, אלא לייצר ולהביא שינוי שיטתית משמעותי (Systemic Social Change) בסוגיות חברתיות וסביבתיות. עד היום, כשלושים שנה מאז נוסדה, תמכה אשוקה במספר חסר תקדים ומדהים של יותר מ-2,000 יזמים חברתיים מכ-60 מדינות.

בשקט בשקט  (פרט אולי לראיון אחד במגזין דה-מרקר לאורן מג'ר), חזר בסוף שנת  2008  ד"ר ניר צוק אחרי תקופת לימודים בקיימברידג' בה כתב דוקטורט בנושא חברה אזרחית והון חברתי, ותקופה בה עבד בהנהלת  אשוקה העולמית, לייסד את הסניף הישראלי. בחודש מרץ השנה ביקרתי (פעמיים) במשרדי אשוקה ברחוב ברנר בתל-אביב. המשרד ענייני ונקי: שני חדרים ומבואה, בהם פינות עבודה, כוננית ספרים בנושא יזמות חברתית, קלסרים עם תוכניות עבודה,  חומרי הדרכה שפותחו בארגון, וחלון שאפשר בקושי לשמוע ממנו את הזמזום הפעלתני-עירוני שעולה מהרחובות אלנבי ושיינקין הסמוכים.

'אשוקה העולמית' פועלת בשלוש דרכים עיקריות כדי לקדם יזמות חברתית: (1) באמצעות תוכניות חינוך ליזמות לנוער והתנסות ביוזמות בעלות ערך חברתי. (2) באמצעות יצירת הזדמנויות למפגשים בין יזמים חברתיים (כלומר אנשים עם רעיון חדשני לשינוי בחברה) מרחבי העולם, כדי לעודד תמיכה לא פורמלית, החלפת רעיונות וניסיון. הכלי המרכזי בהקשר הזה הוא אתר אינטרנט ייחודי שמשמש כרשת חברתית עולמית ליזמים חברתיים ( Changemakers), גם היום בעידן פייסבוק. באתר נערכות באופן תקופתי תחרויות לאיתור רעיונות חברתיים יצירתיים לסוגיות חברתיות שונות, החל מסוגיות כלליות של איכות סביבה ועד לנושאים חברתיים מצומצמים ומוגדרים, כגון תחרות למציאת רעיונות לעידוד ספורט באוכלוסיות מוגדרות.  אבל ללא ספק פעילות הדגל של הארגון היא (3) 'תוכנית עמיתי אשוקה', במסגרתה בוחר הארגון מספר מצומצם של יזמים חברתיים ומספק להם ליווי ותמיכה מגוונת לאורך מספר שנים.

במהלך הזמן שחלף מאז שחזר ד"ר צוק לארץ, הוא אסף סביבו צוות של אנשים מנוסים, סקרנים (מהשיחה הקצרה שהייתה לי עם חלקם), ולא פחות חשוב (עבור ארגון יזמי) – נלהבים. ביחד הם התחילו 'לתרגם לישראלית' את התכנים ודרכי העבודה  של 'אשוקה העולמית':  בשיתוף ארגונים חברתיים ועסקיים התחילה פעילות 'אשוקה סאטרט' בישראל, ובמהלך התקופה החולפת נבחרו שלושה יזמים חברתיים מישראל כ-'עמיתי אשוקה', אבל הצלע השלישית נותרה חסרה: אתר Changemakers – הפלטפורמה האינטרנטית שמחברת בין יזמים חברתיים באשר הם, גם אם לא זכו להיכנס למועדון 'עמיתי אשוקה' היוקרתי, עוד לא פעלה בארץ. בביקור שערכתי בחודש מרץ עוד היו גישושים והתלבטויות על השם הראוי בעברית, וגירסה של האתר נראתה מאד בחיתולים. אבל מאז, או ליתר דיוק מאז אירוע ההשקה באמצע יולי, עלה לרשת אתר 'כיכר אשוקה'.

השקת אתר 'כיכר אשוקה' היא אירוע משמעותי, שלדעתי (המשוחדת) חשוב ובעל תרומה פוטנציאלית להצמחה של קהילת יזמים חברתיים בישראל (ולא שאין פלטפורמות, אתרים ורשתות חברתיות חשובות – וכתבתי עליהן בעבר). לדעתי 'כיכר אשוקה' קרובה רעיונית ללב התכנים של הארגון אפילו יותר מתוכנית העמיתים היוקרתית שלה. לשם השוואה, תהליך בחירת היזמים לתוכנית 'עמיתי אשוקה' נעשה באמצעות סקאוטינג סמוי של עובדי אשוקה, שמכתתים רגליים בארץ, נפגשים עם יזמים לכל אורך השנה, ומשתדלים לצוד את המיזמים המעניינים והרלוונטים לתוכנית שלהם, בלי לפרסם קול קורא רשמי. זה תהליך סינון שלדעתי, גם אם הוא יעיל יותר, מזכיר יותר מדי 'ועדה מסדרת' ולא תומך במסר המרכזי של הארגון, לפיו 'כל אחד יכול להוביל שינוי חברתי'. אתר 'כיכר אשוקה' הוא כמעט ההיפך הגמור מתהליך בחירה חשאי – הוא כיכר וירטואלית דמוקרטית, מקום לשיחה בין אנשים עם רעיונות חברתיים. ברוח הימים האחרונים אני חושב שכדאי לפחות לתקופה החולפת לשנות את שמו 'מכיכר אשוקה' ל-'מאהל אשוקה'. אני מקווה לראות אותו פורח ומתמלא באנשים עם רעיונות חברתיים מהפכניים, כאלו שיש להם פוטנציאל לשנות את כללי המשחק שאנחנו מכירים, ונראים לנו מובנים מאליהם.

תחרות 'לעשות יותר מפחות' – אשוקה מחפשת אנשים עם רעיונות סביבתיים חדשניים

אם יש למי מקוראי הבלוג רעיון מסוג כזה בתחום איכות הסביבה, יש לו אפילו סיבה כפולה לבקר בכיכר. במסגרת מסורת התחרויות הפתוחות שמתקיימות מדי פעם באתר Changemakers העולמי, פתחה 'כיכר אשוקה'  בתחרות פתוחה לאנשים עם רעיונות חדשניים שיוכלים לתרום לאיכות הסביבה.  פרטים על התחרות שנמצאת בעיצומה, ועל הפרסים הכספיים (סך כל הפרסים: 100,000 ש"ח) ניתן למצוא באתר. הכיכר חדשה, וכבר שמעתי על קשיים בהרשמה, אל תוותרו ובמידת הצורך שלחו מייל למנהל האתר (אורי דרורי).

הזמנה לתחרות אשוקה 'לעשות יותר מפחות'

תעשו לייק, תרשמו לכיכר (פינה שמאלית עליונה במסך), ובהצלחה.

פרשנות למסרים שברקע אירוע ההשקה וכמה מילים על אוהלים

אירוע ההשקה הרשמי של אשוקה בישראל התקיים במוזיאון תל-אביב במוצאי שבת, 17 ליולי. באופן מקרי, זה היה שלושה ימים בלבד אחרי הטיית האוהל הראשון ברוטשילד, כשהמאהל כולו נמתח בקושי רק על פני מאה המטרים הראשונים של השדרה, עד פינת החשמונאים. ערב ההשקה המפואר והחגיגי בלט בפאר לעומת הפשטות של פעולה יזמית בתחילתה בכלל, שלא לדבר על המחאה שבין האוהלים שלה טיילתי אחרי הטקס. האירוע כוון כנראה לתורמים אפשריים בזירה הישראלית, אבל לא רק. המסר שלפרשנותי עבר באופן סמוי ואשוקה כיוונו אליו היה: "אנחנו ארגון חברתי עולמי מוביל וחזק. יש לנו אהדה כלפי ארגונים עסקיים ואנחנו מחפשים שותפים-תורמים מהעולם העסקי. הגענו לישראל  כדי להישאר, לאתר ולעודד גם כאן הצמחה של מודלים לשינוי חברתי שישפעו על העולם". נדמה שהיה באירוע  אולי גם קצת דחיפת מרפקים בבריכה המצומצמת של תורמים פוטנציאלים ליזמות חברתית בישראל, בריכה שאני מקווה שתגדל עם ההתבגרות והגידול במספר המיזמים החברתיים בארץ.

הכשרת מנהלים למלכ"רים  – ממצאים מארצות הברית

שלושה כנסים חשובים (עבור המתעניינים ביזמות חברתית) עומדים להתקיים בתקופה הקרובה בשלוש אוניברסיטאות שונות בארץ: כנס המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי (בן-גוריון), כנס המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל (העברית), וכנס יזמות חברתית של בית-הספר לעבודה סוציאלית (תל-אביב).

השבוע (יום שלישי, 15 למרץ 2011) באוניברסיטת בן-גוריון יתמקדו בנושא הכשרת מנהלי ארגונים חברתיים, ובמתח שבין תפיסות עסקיות לתפיסות חברתיות שטמון בהכשרה כזו. האורחת המרכזית של הכנס היא פרופ' רוזאן מיראבלה (Roseanne Mirabella) מהמחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת סיטון הול, ארצות-הברית. מיראבלה מיפתה את תוכניות ההכשרה למנהלי ארגונים חברתיים ברחבי ארצות-הברית (לימודי תעודה וגם לימודים לתואר אקדמי). ממצאי הסקר שערכה עולה תמונה ברורה של גידול במספר תוכניות ההכשרה שמיועדות לתלמידים השואפים לנהל ארגון חברתי. בהסתמך על סקירה בת עשר שנים (96 עד 2006) נמצאו 284 תוכניות לימוד בשנת 1997, 380 תוכניות בשנת 2002 ו-426 תוכניות בשנת 2006. התוכניות מועברות ב-240 אוניברסיטאות ומכללות.

באותו מחקר ביקרה מיראבלה את תוכניות הלימוד על כך שרבות מהן מכוונות להוראת ניהול הירארכי (שמעודד את המנהל לתת הוראות לביצוע כמעט ללא שיתוף חברים אחרים בארגון) על חשבון הכשרה לרוח ניהול שיתופית (כגון ניהול ברשת) שמתאימה יותר לארגונים חברתיים שמטרתם להעצים אוכלוסיות מוחלשות. ביקורת נוספת היא על הדגש שמושם בתוכניות אלה על מיומנויות ניהול טכניות (דוגמת ניהול פיננסי ומיומנויות ארגון), על חשבון הוראה של היבטים חברתיים ותהליכי שינוי חברתי (כגון דיון בתיאוריות על חברה אזרחית או מודלים להבאת שינוי חברתי).

הוראה ליוזמה ויזמות חברתית –  מה היא כוללת (ומה ראוי שתכיל)?

בפרסום האחרון של ממצאי המחקר, בשנת 2007 , שירטטה מיראבלה מגמות עתידיות אליהן מתפתחות תוכניות הכשרת מנהלי מלכ"רים. אז היא צפתה כי: "בשנים הקרובות אנו צפויים לראות… …שעוד בתי ספר יטמיעו יוזמה חברתית ויזמות לתוך תוכנית הלימודים שלהם".  באופטימיות רבה היא הגדירה יוזמה חברתית כ-"דור הבא של ההכשרות למנהלי מלכ"רים", מפני שמושג היוזמה החברתית (Social Entreprise) מכיר בכך שארגונים חברתיים עוברים לעבוד במודלים מעורבים מסחריים-חברתיים (ברמות שונות של מסחור, ובהתארגנות משפטית ומוסדית מגוונת).  באותו פרסום מיראבלה לא פירטה אלו סוגים של קורסים מעבירים היום במסגרת הוראת יוזמה חברתית, אולם אני מקווה שהנושא הזה בדיוק יעמוד במרכז המושב שבו היא תשתתף וצפוי לענות על השאלה "מה משמעותה של 'יזמות חברתית' עבור החינוך לניהול מלכרי"ם?" (שמו המלא של המושב: Educating nonprofit leaders in the 21'th Cnetury: What dose 'social entrepreneurship' mean for nonprofit management education?)

ברובד עמוק יותר, הדיון במתחים בהכשרת מנהלים לארגוני שינוי חברתי קשור למתח הוותיק בין עשיית רווח כספי לבין עשייה למען החלשים בחברה. ברמה התיאורטית הוא נוגע לשאלה האם פעילות למען רווח כלכלי יכולה בכלל להיות טובה גם עבור הקבוצות המודרות והמוחלשות על ידי אותה פעילות כלכלית? שאלות שאני חושש שמיראבלה, כמו רבים מהעוסקים ביזמות חברתית, לא מתייחסים אליהם ברצינות מספקת. יחד עם זאת, ההרצאה צפויה להיות מעניינת במיוחד ולו בזכות ההזדמנות לשמוע חוות דעת של חוקרת שהייתה שם 'כשזה התחיל', כשיוזמה ויזמות חברתית נתפסו כדור העתיד וכפתרון אוטופי כמעט לבעיות החברה (גם אם זה לא היה כל-כך מזמן). מעניין יהיה לשמוע האם היום, תוכל מיראבלה לספק לנו מבט מפוכח יותר, שישווה בין האידיאל ששירטטה לפני ארבע שנים, לבין המציאות היום. אני מקווה שנשמע לא רק איך מלמדים (כלומר באיזה תוכן נטען המושג) יוזמה חברתית בפועל – היום, אלא גם התייחסות רפלקטיבית שלה לתחזית שהציגה לפני ארבע שנים.

קישורים:

• לעמוד הבית של פרופ' רוזאן מיראבלה באוניברסיטת סיטון הול.
• לעמוד הבית האישי (כולל תמונות מהגינה הביתית של מיראבלה).
• לראיון בידיעון המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי.
• לאתר המחקר אודות תוכניות לימוד למנהלי מלכ"רים בארצות-הברית.
• לרשימת המוסדות האקדמיים בארצות הברית שמקיימים תוכנית הכשרה למנהלי מלכר"ים.
• למאמר אקדמי הסוקר את המחקר עד שנת 2006.