בימים שלפני יום העצמאות עברתי ליד מגדלי עזריאלי, קשה היה להתעלם מדגל האורות של עמותת 'עלם' שהלך ונדלק לו מיום ליום.עלם עוזרת באופן יום-יומי לנוער שנקלע למצבי סיכון או מצוקה, החל מנשירה מבית-הספר ועד למצבים קיצוניים יותר של 'בריחה מהבית'/ שוטטות, התמכרות לסמים וניצול מיני. הרעיון של גיוס תרומות דגל האורות לא רק מקורי אלא גם מפעיל אותי, ובוודאי גם אזרחים נוספים, במקום הכי קרוב לזהות היהודית-ישראלית: במקום לתרום 10 שקלים ולקבל קבלה יפה שאוכל לשים על מקרר המטבח, עד שתצהיב שם לשנה הבאה, מגיע ארגון עם מטרה חשובה, שקל להזדהות איתה (אם נשהה רגע את הדיון באחריות המדינה לנוער זה) ומציע לי, האזרח הקטן, שרוצה להרגיש מוסרי, ותורם, ואיכפתי, דרך להרגיש שהשפעתי באמת. לא קיבלתי קבלה מאוירת למקרר, אבל ההרגשה שה-SMS ידליק מנורה על המגדלים, נראה לעיני אלפים, ויקרא להם להתחבר לא רק לרעיון החשוב של סולידריות כלפי החלשים מהם. להצטרף בלחיצת כפתור לישראלים הטובים: שאוהבים את המדינה ושאיכפת להם מהנוער שבה. אבל משהו עצר בי, זכרתי במעומעם תמונות של נאוה ברק, וכתבות על עלות שכרה כנשיאת (לא מנכ"לית) הארגון. למרות זאת, חיפוש קצר באינטרנט מביא לארגון 'מידות', שמבקש לעשות בדיקה למספר מימדים בעמותה שמזמינה מהם את הדו"ח. לפי מידות "עלויות גיוס המשאבים ב'עלם' סבירות, וכך גם שיעור ההוצאות על הנהלה וכלליות." גם כשעורכים השוואה לעלויות שכר בכירים בשירות המדינה, השכר נראה הרבה יותר סביר, וכל הפרשה מקבלת מימדים הרבה פחות שערורייתיים.

אני לא יודע אם הדו"ח של מידות נעשה לפני שהחלה העסקתה בשכר של נאוה ברק, בכל זאת אפשר להסיק ממנו על החשיבות הרבה של שקיפות פיננסית וניהולית של כל עמותה כדי להגן על עצמה מפני ביקורת ציבורית. במקרה של עלם, אפשר להגיד שהתנהלות בשקיפות עזרה להם להתמודד עם המשבר התקשורתי-תדמיתי, כשנחשף שכר הנשיאה שלהם בתקשורת.

לדעתי שקיפות בעמותה היא לא רק הדבר הנכון לעשות, אלא גם הדבר המוסרי: כל ארגון שיש לו מגע רחב עם הציבור, ועל אחת כמה וכמה ארגון המבקש תרומות ואהדה מהציבור, חייב להשיב בחזרה בהתנהלות פתוחה – שתציג באופן מפורט וברור איך הוא מתנהל, ולהציג באופן מלא ופתוח דוחות ביקורת והערכה חיצוניים.

מדגל האורות ל-'אור לחינוך' – ניהול בהתנדבות

במקביל לעמותות הגדולות, חשוב לדעתי לשים לב שקיימת לנו, האזרחים שרוצים לתרום כמה שקלים לעשייה חברתית, אפשרות נוספת: לתרום לעמותות שמתנהלות כמעט באופן מלא על בסיס התנדבותי בלבד (וכן, אני יודע של-'עלם' יש מערך התנדבותי רחב וחשוב, אבל בכל זאת הגודל שלה כן קובע כאן). אחת מהן היא 'אור לחינוך'. 'אור לחינוך', מפעילה מרכזי פעילות לנוער במספר ערים בארץ במטרה להביא כל תלמיד למצוינות אישית. הרעיון המרכזי הוא שהתלמידים שמסתייעים במתנדבים הבוגרים מהם, מתנדבים גם הם בתמורה.

אפילו מייסד העמותה, ליאור לפיד, לא מקבל משכורת מסודרת מהעמותה ולרוב מוציא מכיסו כדי להציל חור תקציבי שנוצר מדי פעם: ליאור, שאותו אני מכיר אישית, הקים את 'אור לחינוך' כשהיה תלמיד תיכון, ולא הפסיק לנהל אותה גם כששירת בתפקיד תובעני בצבא. בשנתיים האחרונות הוא סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל-אביב (ומתגורר באשדוד), למרות זאת הוא ממשיך להתרוצץ באוטובוסים בכל סניפי העמותה בארץ, לדבר עם מנהלי סניפים, ליזום פעילויות חדשות, ולסייע למתנדבים שבלעדיהם לא הייתה עמותה. לא אחת שמעתי ממנו על הקשיים הכרוכים בניהול עם כמעט אפס תקציב (לדוגמה: גם מתנדבים צריך לבטח – ביטוח שעולה כסף) וכל יום שעובר זה נראה לי קרוב לנס שהפעילות היפה שהם עושים ממשיכה ובועטת באחד המקומות החשובים לנו כחברה – בתחום העצמה לנוער.

אתם מוזמנים לגלוש לאתר של אור לחינוך, לבלוג של ליאור, וכמובן – גם לתרום להם כמה שקלים.